ע"פ 3395/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו ולהשלכותיו של סעיף 3(ב) בדבר אי דיווח על עסקאות פיננסיות, ובפרט על ידי נותני שירותי מטבע, כעלול להוות עבירה של מסירת מידע כוזב. הדיון נפתח בטענת ההגנה כי מחדל, כגון אי דיווח, אינו יכול להשתוות למסירת מידע כוזב שכן אין בו פעולה פוזיטיבית. עם זאת, בית המשפט מוצא פרשנות זו שגויה, ומדגיש כי מחדל אכן יכול למלא את היסוד המעשי של מסירת מידע כוזב, במיוחד כאשר קיימת חובת דיווח. בית המשפט מפנה לסעיף 18(ב) לחוק העונשין הכולל מחדלים כחלק ממעשה כאשר הדבר נדרש על פי דין או חוזה. יתר על כן, פסק הדין בוחן גם את כוונת המחוקק ומדגיש כי סעיף 3(ב) כולל אי עדכון דיווחים נדרשים כמהווים מידע כוזב. בית המשפט דוחה באופן בולט את טענת ההגנה כי סעיף 3(ב) חל רק על מקבלי שירות ולא על נותני שירותים, וקובע כי נותני שירותי מטבע יכולים להיות שותפים להלבנת הון, ובכך מצדיק את חשיפתם לסנקציות פליליות לצד קנסות כספיים. בית המשפט מדגיש את תפקידם המכריע של נותני שירותי המטבע, וקובע כי הם פועלים לעתים קרובות בחזית הפעילות הפוטנציאלית של הלבנת הון ולכן אין לפטור אותם מאחריות חמורה. המערער במקרה דנן הודה באי רישום ונמצא כי נמנע במודע מדיווח, פעולה הקשורה ללא עוררין לכוונתו שלא לקיים חובות כדין. בית המשפט מאשר את פסק דינו של בית משפט קמא, שכלל הן מאסר והן חילוט, כמשקף את הצורך באמצעים מחמירים נגד הלבנת הון ודוחה את הערעור, ומחזק את הציפייה כי על נותני שירותי מטבע לעמוד בשקדנות בדרישות הדיווח כדי למנוע סיוע לפעילות פיננסית בלתי חוקית.