ת"א 404/93

תקציר

תביעה זו נסובה סביב אירוע טרגי שהתרחש ב-21 באפריל 1991, בו ירה נ.ד. למוות באשתו, ז', ופצע אנושות את בתו, פ.ד. התובעים, פ.ד., אחותה א.ד. ועיזבונה של המנוחה ז', מבקשים להטיל אחריות על עיריית באר שבע ומדינת ישראל בגין אי מניעת הנזק. הנתבעים המדוברים הם פקידי סעד אשר היו מודעים למצב המתוח במשפחת התובע, אך לא דיווחו למשטרה על הסכנה ולא נקטו פעולה מיידית. בתביעה נטען כי אלמלא התרשלו הנתבעים בתפקידם, ניתן היה למנוע את הרצח. ביום 2.10.90 הגיש ז' תביעת מזונות וביקש צו מניעה נגד נ.ד., שניתן על ידי בית המשפט. במסגרת ההליך הורה בית המשפט על תסקיר רווחה על תנאי החיים של המשפחה, שהוקצה לנאשמת נורה אליה, בפיקוחה של הנתבעת סימה קליין. הדו"ח התעכב ונמסר רק לאחר הרצח. במהלך עבודתם הובהר לנאשמים על המצב הנפיץ במשפחה, לרבות מקרי אלימות ואיומים שהשמיע נ.ד. בעבר כלפי ז'. הם גם היו מודעים לכך שנ.ד. מחזיק אקדח. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את חובותיהם החוקיות בכך שלא דיווחו לרשויות, על איומים אלה ועל החזקת הנשק, דבר שיכול היה למנוע את הטרגדיה. הנאשמים טוענים כי לא יכלו לצפות את האירוע וכי תפקידם כפקידי סעד לא כלל נקיטת פעולות כאלה. לטענתם, הסכנות שתיארו ז' ופ"ד אופייניות להליכי גירושין ולא הצביעו על איום מיידי. בנוסף, ז' עצמה מעולם לא הגישה תלונות רשמיות במשטרה, דבר שהנאשמים ראו בו סימן לכך שהמצב אינו חמור כפי שהוצג. על בית המשפט לקבוע האם הייתה לנתבעים חובת זהירות כלפי התובעים ואם הפרו אותה, מה שהוביל לתוצאה המזיקה. לאחר בחינה מפורטת מגיע השופט למסקנה כי אמנם תיתכן חובת זהירות מושגית במצבים כאלה, אך חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה במקרה זה. הראיות שעמדו לרשות הנאשמים, לרבות יחסיהם עם המשפחה, לא הצביעו באופן סביר על סכנה מיידית המחייבת פעולה מיידית. לפיכך, תביעת הנזיקין כנגד הנתבעים נדחית.