ת"א 35184-06-22

תקציר

התובע, קטין שהיה בן שבע בעת התאונה הראשונה, תבע את הנתבעים בגין שתי תאונות נפרדות שהתרחשו בתחום השיפוט של המועצה, בהן נפגע בעת שרכב על אופניו. בתאונה הראשונה רכב התובע על אופניו ונפל לפתע לתעלה שחצתה את הכביש. התובע ועדיו העידו כי התעלה אותרה באמצע הכביש וגרמה לנפילתו של התובע, ועדויותיהם היו משכנעות ונתמכו בראיות. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת התובע בעניין התאונה הראשונה. באשר לתאונה השנייה, גרסאותיו של התובע לגבי נסיבותיה לא היו עקביות, ועדותו בעניין הייתה עדותו היחידה של בעל דין ולא נתמכה בראיות המהותיות. לפיכך, נדחתה התביעה בדבר התאונה השנייה. למועצה הייתה חובת זהירות כלפי התובע והיא הפרה את חובתה בכך שהשאירה את התעלה באמצע הדרך. המועצה לא הציגה כל ראיה להוכחת בדיקת הנאותות שלה, בעוד התובע ועדיו סיפקו ראיות מהימנות לרשלנות המועצה. לפיכך, המועצה הייתה אחראית לנפילתו של התובע בתאונה הראשונה. גם הוריו של התובע נמצאו אחראים במידה פחותה, שכן היה עליהם לפקח על התובע, שהיה בן שבע בלבד, ולאפשר לו לצאת למחנה לבדו על אופניו. לתובע נקבעו נכויות רפואיות ותפקודיות, ובית המשפט פסק לו פיצויים שונים לרבות הפסד השתכרות עתידי, סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, אובדן פנסיה וכאב וסבל, בסך כולל של 247,500 ₪. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה בצירוף הוצאות משפט לתובע. בנוסף, חויבו הצדדים השלישיים לשלם לנתבעים, למעט הצד השלישי שנמצא לא חייב ופסק שכר טרחת עורך דין כנגד הנתבעים.