ע"א 2075/96

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב המקרה המורכב של קביעת כשירותה של ילדה צעירה, חנה, בעקבות משבר נפשי שחוותה אמה ואי מילוי חובות הוריות על ידי אביה. התיק נדון בפני השופט זמיר, השופט חשין והשופטת ביניש, ובסופו של דבר דחה פסק הדין את העתירה לביטול ההכרזה על כשרותה של חנה לאימוץ. על פי פסק הדין, מצבה הנפשי של האם, יחד עם חוסר יכולתו של האב למלא את חובותיו ההוריות, הביאו את בית המשפט להכריז על חנה כמאומצת לפי סעיף 13 לחוק אימוץ ילדים. השופטים הסכימו כי השיקול של טובתה של חנה תומך באימוצה. עם זאת, התקיים גם התנאי העיקרי להכרזה עליה כמאומצת, לפי סעיף 13(7) לחוק, והוא חוסר יכולתם של שני ההורים לטפל בה כראוי, ללא סיכוי לשיפור בעתיד הנראה לעין. בית המשפט הכיר בכך שההורים אמנם גידלו בהצלחה ילדים אחרים, אך אין בכך כדי להבטיח את יכולתם להורות לחנה ביעילות, בהתחשב בנסיבותיהם הספציפיות. הראיות שהוצגו, לרבות חוות דעת מומחים, הצביעו על שינוי מהותי במסוגלות ההורית של ההורים ביחס לחנה, בעיקר בשל בעיותיהם הנפשיות והיעדר זיקה משמעותית אליה. השופטים הסכימו כי התנהגות המערערים בעבר והתחזית לעתיד אינן מצדיקות את החזרתה של חנה לטיפולם, תוך הדגשת השיקול הדומיננטי של טובת הילד. יש לציין כי השופט זמיר הדגיש את הסיכון שבעריכת ניסויים נוספים בהשמתה של חנה, נוכח אוזלת ידם המוכחת של ההורים והנזק הטראומטי הפוטנציאלי. תחת זאת, אישר פסק הדין את החלטת בית המשפט המחוזי, והדגיש את הצורך לשים בראש סדר העדיפויות את טובתה ויציבותה של חנה, שהאימוץ יכול לספק.