בע"מ 11405/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לתיקון צו ירושה בעקבות פטירתו של גרשון דויטש, שסבר כי אין לו קרובי משפחה שנותרו בחיים. העניין מסובך בשל תפקידה של השואה בהיסטוריה המשפחתית של הנפטר. הצו הראשוני חילק את הירושה בין בן דודו מצד אמו של המנוח לבין צאצאיהם הפוטנציאליים של אחיו של אביו. מאחר שלא ניתן היה לאתר יורשים פוטנציאליים אלה, הגיש בן הדוד בקשה לתיקון הצו. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, מה שהוביל את בן הדוד לערער לבית המשפט המחוזי. האחרון פסק לטובת בן הדוד, קיבל את הערעור והורה על תיקון צו הירושה בהתבסס על שקידה סבירה באיתור היורשים. אחיינו של המנוח הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שניתנה בשל רגישותו של הנושא וחשיבותו הציבורית. הטענה המרכזית נסובה סביב פרשנותו של פסק דין ברגמן, שקבע כי די בשקידה סבירה באיתור יורשים כדי לתקן צו ירושה. המבקש טוען כי החיפושים שערך בן הדוד לא היו מספקים, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר החלטות אחרות של בית המשפט. הפאנל מסכים כי יש צורך בחיפושים נוספים במדינות הגירה, כגון ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. הם מציעים לפרסם מודעות בעיתונים הגדולים, ולהשאיר את הפרטים לשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין מציין גם את ההקשר ההיסטורי של השואה ומציע כי על האפוטרופוס הכללי לערוך חקירות כאלה כדי להבטיח היעדר משוא פנים. לבסוף, הערעור מתקבל, והעניין מוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לדיון נוסף.