ת"א 19440-06-15

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן בעלת זכויות קניין באריאל, תבעה את הנתבעת, יזמית נדל"ן נוספת, בגין נזקים הנובעים מבנייה בלתי חוקית לכאורה של הנתבעת במגרשים סמוכים. הנתבעת רכשה את החלקות לבניית יחידות דיור, לרבות קיר תמך ותעלות ביוב שלטענת התובעת נבנו על אדמתה ללא הסכמה, תוך גרימת נזק משמעותי. גם עיריית אריאל הוכרזה כנתבעת באישור הבנייה. בית המשפט נתן תחילה פסק דין חלקי, והעריך את נזקי התובע ב-291,000 ₪, תוך התעלמות משאלת החבות. לאחר מכן הגיש התובע ערעור, שבוטל מאוחר יותר. פסק הדין הנוכחי מבקש לקבוע את אחריותם של הנתבעים וצדדים שלישיים/רביעיים המעורבים בבנייה. בית המשפט מוצא כי זכותו של התובע לתבוע פיצויים לא הוקצתה ונותרה בתוקף למרות מכירת החלקות. פסק הדין מחלק את האחריות לנזקים. הנתבע נבו חייב בפיצויים בסך 51,000 ₪ בגין בניית קיר התמך במקרקעי התובעת, ובסך 90,000 ₪ בגין בנייה לקויה של תעלות ביוב, לצד 25% מהנזק בסך 150,000 ₪ בגין ליקויי בנייה בקיר התומך. נבו היה אחראי על הבנייה הכוללת ושכר את יתר הנתבעים לתכנון ופיקוח. יתרת הנזק לקיר התמך מתחלקת שווה בשווה בין המפקח העליון מר אריה צור (20%), הקונסטרוקטור כלפון (25%) והמפקח הצמוד אבן דרך (25%). בית המשפט קובע כי לעירייה אין אחריות לבניית קיר התמך או למיקומו. לגבי תעלות הביוב, האחריות מתחלקת שווה בשווה בין נבו, מר צור, אבן דרך ונרש (25% כל אחד), שכן הם היו מעורבים בתכנון ובפיקוח. הקבלן בפועל, כלפון, אינו אחראי לנזק זה. התובע חויב לשלם לעירייה הוצאות משפט בסך 125,000 ₪, והעירייה תשלם 20,000 ₪ כל אחד לצדדים שלישיים שלא נמצאו אחראים. מר צור יישא בהוצאות המשפט של אחד הצדדים הרביעיים.