סע"ש 63172-07-17

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בין שני צדדים, המכונים התובעים והנתבעים, בנוגע לפרשנותו וביצועו של הסכם הבראה והסכם עוקב הקשור בערבות הלוואה. התובעים, עובדים לשעבר ומייסדי הארגון הנתבע, העמידו ערבות להלוואה שנטלה הנתבעת. הסכם ההבראה התווה מתווה לפירעון ההלוואה ולהשבת כספי הביטחון של התובעים, וקבע תשלום חודשי של 25,000 ₪ שיופקד לשם כך. עם זאת, הנתבעת לא ביצעה הפקדות אלה באופן עקבי, דבר שהוביל להפרת הסכם ההבראה. הפרה זו היוותה הפרה יסודית, שכן היא השפיעה באופן משמעותי על ציפיות התובעים בנוגע לביטול הבטחתם, במיוחד בהתחשב בגילם המתקדם ובמצבם הבריאותי. זאת ועוד, אדישותה של הנתבעת לעמידה בהתחייבויותיה ובקשתה להארכת מועד פירעון ההלוואה מעידה על חוסר תום לב. ההסכם השני, מיום 16.7.14, הופר אף הוא על ידי הנתבעת כאשר לא צברה את הסכום הנקוב של 900,000 ₪ עד יולי 2017. הסכם זה היווה המשך ישיר להסכם ההבראה והאריך את תקופת הערבות. חוסר יכולתה של הנתבעת לעמוד במועדים המוסכמים לפירעון והיעדר מועד סיום מוגדר לערבות התובעים, אפשרו לה להשיב את יתרת כספי הביטחון שלא שולמה ולסיים את תפקידה כערבה. השופט פסק לטובת התובעים, קיבל את טענותיהם ופירש את מעשיו של הנתבע כפועלים בחוסר תום לב. הנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 721,389 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיולי 2017 ועד אוגוסט 2020, אשר נקבע כמועד התשלום בפועל. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופט גם הכיר באתגרים הכלכליים שהציבה מגפת הקורונה והעניק לנאשם ארכה עד אוגוסט 2020 להסדיר את התשלום.