רע"פ 4142/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו הורשע המבקש באי ציות לתמרור (ד-14) ולאחר מכן ערער על ההחלטה בטענה כי התמרור סומן שלא כדין. המבקש ביסס טענה זו על חוסר יכולתה של רשות התמרור המקומית להמציא את פרוטוקול הישיבה המאשרת את התמרור האמור, בשל הזמן שחלף מאז הצבתו. הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסקו נגד המבקש, תוך שהם מקיימים את חזקת התקינות ממנה נהנית הרשות המנהלית ומטילים על המבקש את נטל ההוכחה להוכיח את אי חוקיות הצבת השלט. בית המשפט העליון, בהסכמה עם הערכאות הנמוכות יותר, דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש את עוצמתה של חזקת התקינות, במיוחד לאור תקנות התעבורה. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו חלוף הזמן מחזק את חזקת חוקיותן של פעולות מינהליות ומטיל את הנטל על הנתבע להביא ראיות לאי חוקיות לכאורה. הדבר נכון במיוחד במקרים בהם מדובר בתקנות תעבורה, בהן על הנאשם לספק ראיות משמעותיות כדי להתגבר על החזקה. נוכח הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא בנוגע לתוכנית התעבורה של נתיבי איילון והעדויות המאששות את נחיצותו של התמרור בהסדרת התעבורה, לא ראה בית המשפט העליון עילה להתערב בהחלטות הערכאות הנמוכות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך שמירה על הקנס המקורי בסך 300 שקל.