תא"ק 55830-05-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך כספי שניהל הרב ישראל מרמרוש בין בר ששת, אשר לווה כספים מנויווירט אשר הובטחו בשיק חתום על ידי נויוירט. הרקע לסכסוך כולל מספר הסכמים להארכת תקופת ההלוואה ותיקונים שנעשו על ידי הצדדים. התובעת, בר ששת, ביקשה לפדות את הצ'ק בעקבות חדלות פירעון של הלוואה ופנתה לבוררות כאשר הנתבע סירב. במהלך הליך הבוררות היו לשני הצדדים תקשורת במעמד צד אחד עם הבורר, והנתבע, נויוירט, מבקש כעת לבטל את פסק הבורר מכמה טעמים. ראשית, נויווירט טוען כי בר-ששת הגיש לבורר מסמכים שלא נמסרו לו אלא הסתמכו עליהם בפסק הדין, אולם השופט לא מצא טעם בטענה זו וציין כי גרסאותיו השונות של נויווירט בעניין אינן ברורות. שנית, נויווירט טען כי פסק הבורר ניתן בטרם עת, לפני שהספיק להגיש חוות דעת משפטית. השופט דחה טענה זו, וקבע כי פסק הבוררות ניתן כראוי, ונויווירט לא הוכיח את טענתו להכנת חוות דעת משפטית. שלישית, נויווירט ביקש לזמן שני עדים, אך הבורר סירב, אולם השופט קבע כי הבקשה הוגשה לאחר סיום הדיונים, ולמעשה נמחקה. בנוסף, נויווירט טען כי הבורר נפגש במעמד צד אחד עם בר-ששת ועם עד, וגם השופט דחה זאת מאחר ששני הצדדים ניהלו התנהלות דומה לאורך כל הבוררות, ולכן טענותיהם אינן תקפות. לבסוף, נדונה משמעות החלטת הבורר להקפיא את פסק הבוררות ולאחר מכן לבטלו, כאשר השופט קבע כי פסק הבוררות הראשון עומד בעינו, שכן סמכותו של הבורר לבצע תיקונים אינה משתרעת על ביצוע שינויים מהותיים. ככלל, השופט מצא כי טענותיו של נויוירט אינן נכונות ולא בזמן, ולכן אישר את פסק הבורר לטובת בר-ששת. כמו כן, חויב נויווירט בכיסוי הוצאותיו של בר-ששת ושכר טרחת עורך דין בסך 32,000 שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 11.6.2023.