עת"מ 47198-06-21

תקציר

העותרים ביקשו היתר לייבא בשר לא כשר לישראל, דבר שנדחה על ידי המשיב, משרד הכלכלה והתעשייה. העותרים טענו כי לפני מועד כניסתו לתוקף של חוק הבשר אושרה כל בקשה לייבא בשר לא כשר המיועד לאוכלוסייה הלא יהודית. לפיכך, על פי סעיף 3 לחוק הבשר, המתיר יבוא בשר "באותה מתכונת ובאותם מקרים" כמו לפני המועד הקובע, היה מקום להיעתר לבקשתם. המשיב טען כי יבוא בשר לא כשר מוגבל למקרים ספציפיים, כגון חלקי פנים, וכמויות קטנות של נתחים נבחרים לבתי מלון. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב סבירה ומבוססת. צוין כי פרשנותם של העותרים לסעיף 3 תרוקן את חוק הבשר מתוכנו, שמטרתו למנוע יבוא בשר ללא תעודת כשרות. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי כוונת המחוקק מאחורי חוק הבשר הייתה לשמור על המצב הקיים, לאפשר יבוא מוגבל של בשר לא כשר תוך מניעת יבוא רחב היקף שיפגע בציבור הדתי. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי המשיב התייחס די הצורך לראיות שהוצגו על ידי העותרים וכי החלטתו התבססה על פרשנות סבירה של החוק, כוונת המחוקק והפרקטיקה השוררת מאז חקיקת חוק הבשר. לאור זאת, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם את הוצאות המשיב.