חע"מ 4826/08

תקציר

הנאשמים במשפט פלילי ביקשו מהשופט לפסול את עצמם בשל פגמים בהליך המינוי כשופט בדימוס בבית המשפט הדן בעניינם. הליקויים אירעו בשנת 2013, אז דן השופט בתיק, וככל הנראה גרמו לכך שלשופט לא הייתה סמכות לדון בתיק פעם אחת. השופט כיהן כשופט שנים רבות, והצדדים הסכימו כי השופט הוא בעל הכישורים והכישורים הנדרשים. הנתבעים טענו כי יישום דוקטרינות של שופט דה-פקטו ופסול יחסי יעמידו בספק את בטלותן של החלטות השופט. עוד נטען, כי שיקולי המדיניות התומכים בדוקטרינות אלה אינם קיימים במקרה זה, שכן ההליך השיפוטי טרם הסתיים. עוד טענו המבקשים, כי נגרם להם עיוות דין כתוצאה מהליך ההסמכה הפגום, וכי היה על השופט לפסול את עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי הדוקטרינה של שופט דה פקטו חלה במקרה זה. היא הבחינה בין היעדר סמכות שיפוטית של השופט, לבין היעדר סמכות הנובע מהליך הסמכה לקוי, שהיה פגם מינורי יותר. מאחר שהשופט שירת את בית המשפט ברציפות בתום לב, וכל הצדדים המעורבים סברו כי לשופט יש סמכות לדון בתיק, קבע בית המשפט כי הדוקטרינה של שופט דה פקטו מונעת התקפה עקיפה על פעולות שיפוטיות קודמות שבוצעו עם הסמכה פגומה. עוד קבע בית המשפט כי חלה דוקטרינת הבטלות היחסית, כך שתוצאת היעדר הסמכות תיבחן לגופה, תוך התחשבות במכלול נסיבות המקרה. בית המשפט מצא כי לא נגרם עיוות דין לנאשמים, וכי הפגם בהליך ההסמכה היה טכני בלבד. כשירותו של השופט לא הייתה מוטלת בספק, והפגם לא השפיע על ניהול ההליך. זאת ועוד, נקבע כי הבקשה לפסילת שופט מקבילה לבקשה לפסילת שופט, אותה יש להעלות בהזדמנות הראשונה. מאחר שהנאשמים לא העלו את הבקשה עד ערב מתן פסק הדין, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נגרם להם עיוות דין, וכי יש לתת תוקף מלא לדיון שהתקיים במאי 2013.