עע"מ 8026/09

תקציר

בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מטרת ההפקעה לא נזנחה. פרשנותה של תכנית בניין העיר, אשר ייעדה את התוואי הנדון להפקעה, תומכת במסקנה זו. למרות שהתוואי נועד מלכתחילה לאפשר גישה לכביש החוף, התכנית עצמה מגדירה אותו סטטוטורית בלבד כ"שביל", הנתון לפרשנות בית המשפט. ההיסטוריה של התכנית ומסמכים נוספים תומכים בפרשנות לפיה השביל נועד למעבר, אך לשון החוק ברורה ואינה מפרטת תוואי המוביל לכביש החוף. יתר על כן, בית המשפט אינו יכול להתערב בפרשנותה של התכנית, שהיא "שביל", במיוחד בהתחשב בכך שתכנית קודמת ייעדה אותה במפורש כ"שביל גישה לדרך הולכי הרגל החופית", ואילו התכנית הנוכחית, משנת 1994, אינה עושה זאת. בית המשפט מתייחס גם לנסיבות החריגות בהן ניתן להעניק ביטול הפקעה ומגיע למסקנה כי אין מדובר במקרה כזה. סלילת השביל על ידי העירייה לפני אישור התכנית והמשך שימושו כמעבר שוקלים מפני מציאת נטישת מטרת ההפקעה. השופט דנציגר והשופט הנדל מסכימים עם פסק הדין, המנוהל על ידי השופטת נאור.