תפ"ב 22671-06-22

תקציר

הנאשמים הגישו בקשה לפסול את השופט המפקח על עניינם, בנימוק של חשש למשוא פנים של בית המשפט. השופט דחה מכל וכל את הבקשה. הטענה הראשונה, בדבר עוינות אישית הדדית בין בית המשפט לסניגור, התבססה על חילופי דברים בתיק נפרד שבו היה מעורב עורך הדין. השופט הבהיר את ההקשר והדגיש את היעדר העוינות, וציין כי הדברים נאמרו בצחוק ואין להם כל נגיעה למקרה הנוכחי. גם הטענה השנייה, המתייחסת לדברים שאמר בית המשפט בדיון אחר, נדחתה. השופט הסביר כי כל הערה שנאמרה אינה מעידה על דעה קדומה וממוקדת אך ורק בניהול יעיל של המשפט. יתר על כן, הדברים נאמרו במקרה אחר ולא קבעו עמדה לגופן של הטענות. השופטת הדגישה כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי חששותיהם של המבקשים אינם מבוססים. בהיעדר עילה תקפה לפסילה, דחה השופט את הבקשה. לנאשמים ניתנו חמישה ימים להודיע לבית המשפט אם בכוונתם לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.