בש"א 6718/20

תקציר

במקרה משפטי זה ביקש הנציב לתמוך בערעור, אליו הצטרף היו"ר, שציין את ההסתברות הגבוהה להצלחה בהליך העיקרי בשל טעויות לכאורה בהחלטת בית המשפט המחוזי. המערערת טענה, כי נוכח חוסנה של קרן פשיטת הרגל והוראות סעיף 77 לפקודה, המקדמות הוצאות הליך משפטי על פני נכסי פושט הרגל, היה מקום לאשר את בקשתם. עם זאת, החייב התנגד לערעור בטענה כי למערער אין מעמד לאחר אישור הסכם נושים וכי המערער אינו יכול לערער לפי סעיף 182 לפקודה. יתר על כן, הוא טען כי הבטחת הוצאות הערעור מכספי הנושים תהיה מזיקה, שכן חלוקת הכספים כבר הוסכמה ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי. החייב וחלק מהנושים טענו כי סעיף 77, שעניינו הוצאות בגין ניהול נכסי החייב, אינו חל. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאמן על נכסי החייב יכול לערער כ"נפגע" בפשיטת רגל, וצדק כשביקש להחליף את ההתחייבות העצמית בבטוחה כנגד עלויות פוטנציאליות. היא קבעה כי הדבר מותר כאשר יוזם ההליך, כמו הנאמן, הוכיח איתנות פיננסית, הנתמכת בטענת הכונס בדבר קרן פשיטת רגל בריאה. בית המשפט הוסיף ואישר כי סעיף 125(א)(2) לפקודה מאפשר לנאמן לפתוח בהליכים משפטיים באישור הממונה, ללא צורך בסנקציה של בית משפט, ובכך לאפשר ספיגת סיכונים על ידי קרן פשיטת הרגל. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא מאשר את יכולתה הכלכלית של קרן פשיטת הרגל לכסות הוצאות פוטנציאליות, והורה למערערת להגיש מכתב התחייבות עצמית עד ליום 1.12.2020, תוך הדגשת הסיכויים המבטיחים של ההליך המשפטי בהתחשב במעמדו המשיב היחיד של החייב ודחייתו את מעורבות הנושים.