ת"צ 16524-02-14

תקציר

תביעה ייצוגית הוגשה נגד עירייה, בדרישה להשבת כספים שנגבו ביתר כתוצאה מחישוב שגוי של הנחות בארנונה. התובעים טענו כי יש לחשב את ההנחה על בסיס התעריף הרגיל לדירות, מה שיוביל להנחה גדולה יותר. העירייה, לעומת זאת, סברה כי יש לחשב את ההנחה באמצעות תעריף מיוחד הכולל שטחים נוספים, ובכך להקטין את ההנחה. בית המשפט פסק בעבר לטובת פרשנות התובעים. בעקבות זאת הגישה העירייה הודעה חלקית על הפסקת הגבייה, והודיעה כי הפסיקה ליישם את שיטת החישוב השגויה של ההנחות הקבועה בחוק. עם זאת, היא המשיכה לגבות על סמך פרשנותה להנחות המפורטות בתקנותיה, שהיו נתונות לשיקול דעתה. בית המשפט בחן את הודעת הפיטורים לפי סעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות. נמצא כי העירייה עמדה בדרישות בכך שהפסיקה את הגבייה עבור "ההנחות הקבועות בחוק" בתוך פרק הזמן שנקבע. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת העירייה כי הפסיקה לגבות גם חובות עבר הקשורים להנחות אלה. מאחר שהתקיימו תנאי סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאשר את בקשת האישור ל"הנחות הקבועות בחוק". כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה לאישור לגבי הנחות ספציפיות אלה. פסק הדין היה אמור להירשם במרשם התובענות הייצוגיות, ולצדדים ניתן מועד אחרון לדווח על כל הסכם שכר טרחה.