בש"פ 6838/07

תקציר

בערעור זה ביקש המערער לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בראשות השופט א' הלמן, אשר סירב על שחרורו ממעצר עד תום משפטו. המערער הואשם בעבירות חמורות של תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין, בעקבות אירוע בו דקר לכאורה מתלונן ביער לאחר ויכוח על נהיגה בחוסר זהירות. מעצרו של המערער היה מוצדק תחילה בעילה של חזקת מסוכנות בשל אופי העבירות. למרות שהושג הסכם סולחה (פיוס) בין המשפחות, אשר הפחית לכאורה את האיום על המתלוננת, נקבע כי אין בו כדי לשנות את תפיסת המסוכנות הציבורית הנשקפת מהמערער. בערעור טען בא כוח המערער כי עוצמת ראיות התביעה נשחקה בשל אי התאמות בזיהוי ופסילות של עדים, לרבות המתלונן שהעידה כי המערער אינו התוקף. אולם, טענה זו נדחתה משום שבבית המשפט לא הוצגו שינויים ראייתיים משמעותיים כמו עד מפתח המזהה את המערער כמחזיק הסכין. עוד קבע בית המשפט כי שיטת מסדר הזיהוי החלופי הייתה מוצדקת בנסיבות העניין, וכי מחדלי הזיהוי וההסכמים הקודמים לא הצדיקו את שינוי החלטת המעצר. בית המשפט הדגיש כי חומרת העבירות לכאורה מצדיקה את המשך המעצר בהינתן חזקת המסוכנות הסטטוטורית והיעדר עילה מספקת לבחינה מחודשת. לפיכך, הערעור נדחה, תוך הכרה בסיומו הקרוב של המשפט והתנהל בקצב סביר.