רע"א 6195/12

תקציר

במקרה שלפנינו, הוגש ערעור על ידי בנק על החלטת בית המשפט המחוזי שאפשרה למשיבה מס' 1 לתקן את תביעתה המקורית נגד הבנק ומשיבים אחרים. המשיב ביקש תחילה לבטל משכנתא ומסמכים נלווים, אך בהמשך ביקש להעלות טענות חדשות בנוגע להתנהלות הבנק ולהערכת שווי הנכסים, וציין כי עובדות אלה התגלו רק לאחרונה. הבנק ערער על תיקון זה, בטענה כי הוא התקשר בהסכם פשרה המבוסס על התביעות כפי שהוגשו במקור, והתיקונים העבירו את הנטל הראייתי באופן בלתי הוגן. בית המשפט המחוזי התיר את התיקונים, תוך שהוא מדגיש את העיקרון השיפוטי הכללי של התרת שינויים בתביעות כדי להבטיח שכל הסוגיות המהותיות יטופלו. בית המשפט ציין כי לא הוצגו ראיות משכנעות להוכחת הסתמכות הבנק על הטענה המקורית, ואין די בהסתמכות מוסקת כלשהי כדי לשנות את ההחלטה. בנוסף, שיקול הדעת הפרוצדורלי הנתון בדרך כלל לבתי משפט קמא בעניינים אלה מדגיש נטייה לגישה ליברלית בתיקון כתבי טענות כדי לאפשר פתרון יסודי של סכסוכים. ערכאת הערעור, בהכירה בשיקול דעת זה, לא מצאה טעות קיצונית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותו, והדגישה עוד כי ההליכים נותרו בשלבים מקדמיים שבהם התיקונים ניתנים לעתים קרובות באופן ליברלי יותר. לפיכך נדחה ערעור הבנק, ובעוד שהמשיבים נגרמו לחלק מההוצאות בגין התיקון, הגיע בית המשפט למסקנה שלא להטיל הוצאות נוספות על הבנק.