עמ"ש 6613-11-25

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. הערעור נוגע לסכסוך בין אב (המערער) לבנו (המשיב) בנוגע לדירת מגורים. **רקע וטענות הצדדים:** * **תביעת הפינוי (המשיב נגד המערער):** המשיב טען כי הוא הבעלים של דירה, והאב מתגורר בה ללא הרשאה. לטענתו, הוא רכש את הדירה בשנת 2012, התגורר בה עם הוריו, ולאחר שאושפז, כשביקש לחזור ולשפץ את הדירה, אביו סירב לפנותה. * **תביעת הבעלות/החזר כספים (המערער נגד המשיב):** המערער טען כי הדירה נרכשה בכספו, אך הבעלות נרשמה על שם הבן עקב מצגי שווא. לטענתו, הייתה הבטחה כי הדירה תשמש לו כקורת גג לכל ימי חייו. לחילופין, עתר להשבת כספי המתנה. * **טענות המערער בערעור:** חולק על קביעת בית המשפט קמא כי הדירה ניתנה במתנה, וטוען שהמימון הגיע מכספו בלבד. טוען שהרישום על שם הבן היה טכני בלבד, וכי ניתנה לו הבטחה לזכות מגורים לכל ימי חייו. טוען שהופלל והוא קורבן לתוכנית נישול. * **טענות המשיב בערעור:** טוען שפסק הדין קמא מבוסס כראוי, שהמתנה נשלמה, ואין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים. טוען שלא הובטחה לו זכות מגורים לכל ימי חייו. **פסיקת בית המשפט לענייני משפחה (בית משפט קמא):** בית משפט קמא קבע כי האב נתן את הדירה במתנה לבנו, ועם רישום הדירה על שם הבן, המתנה הושלמה. בית המשפט דחה את טענות האב לזכות מגורים, וקבע כי לא הוכחה הבטחה כזו, ולא נטענה טענה לזכות מגורים. בית המשפט הורה על פינוי האב מהדירה וכן חויב בתשלום דמי שכירות ראויים. **ניתוח בית המשפט המחוזי (ערכאת הערעור):** **עמדת השופט יצחק כהן (שופט עמית):** השופט כהן התייחס לסוגיית המתנה והגיע למסקנה כי המתנה הושלמה. עם זאת, הוא סבר כי יש לראות את זכות הרשות של האב להתגורר בדירה כזכות רשות מכללא ובלתי הדירה. לאור הסכסוך, הוא סבר כי ניתן לסיים את זכות הרשות, אך יש לחייב את המשיב להעמיד דיור חלופי או פיצוי. הוא הציע לבטל את פסק הדין קמא, לקבוע זכות רשות בלתי הדירה, ולהחזיר את העניין לבית משפט קמא להסדרת תנאים. **עמדת השופט חננאל שרעבי (אב"ד):** השופט שרעבי חילק על עמדתו של השופט כהן בכך שטענת "רשות בלתי הדירה" לא נטענה בבית משפט קמא. הוא ביסס את פסיקתו על **הסכם מתנה על תנאי (תנאי מפסיק)**. לטענתו, כספי המתנה ניתנו על ידי ההורים לבן לרכישת הדירה, בתנאי שהאב יוכל להמשיך להתגורר בדירה עד 120. בהגשת תביעת הפינוי, הופר התנאי המפסיק, והסכם המתנה חדל מלהתקיים. הוא קבע כי המתנה היא הכספים ולא הדירה עצמה, ועל כן המערער זכאי להשבת מחצית הכספים (בהיותם כספים משותפים להורים) בניכוי דמי שימוש ראויים. הוא ביטל את פסק הדין קמא, קבע כי המשיב חייב להשיב למערער סכום כסף משוערך, והורה על דחיית מועד פינוי הדירה. **עמדת השופטת אספרנצה אלון:** הצטרפה לעמדתו של האב"ד, השופט שרעבי. **החלטת הרוב (שופט שרעבי ושופטת אלון):** * **הדין המהותי:** השופט שרעבי, בהתבסס על **סעיף 4 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968**, קבע כי ניתן לערוך **מתנה על תנאי**, כאשר התנאי הוא **תנאי מפסיק**. בהתקיים התנאי המפסיק, הסכם המתנה חדל מלהתקיים, ויש להשיב את כספי המתנה. הוא הביא כדוגמה את פסק הדין בע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, שם נקבע כי אם תנאי המגורים של האם בדירה שהיא מימנה לבנה לא מתקיים, היא זכאית להשבת הכספים. * **זיהוי המתנה:** השופט שרעבי הבחין בין המתנה (כספים שניתנו לרכישת הדירה) לבין הדירה עצמה. הוא קבע כי המתנה היא כספי הרכישה, ולא הדירה, וכי כספים אלו ניתנו במשותף על ידי שני ההורים. * **דרישת הכתב:** השופט שרעבי קבע כי במקרה של **מתנה לאלתר** (כפי שנעשתה כאן, באמצעות העברת כספים למוכר הדירה), אין חובה למסמך בכתב, בניגוד להתחייבות למתנה עתידית. הוא גם ציין כי במקרים מיוחדים, בהם עמידה על דרישת הכתב מקימה **"זעקת הגינות"**, ניתן להתגבר על דרישת הכתב מכוח עקרון תום הלב, כפי שנקבע בע"א 986/93 קלמר נ' גיא. * **התקיימות התנאי המפסיק:** הגשת תביעת הפינוי על ידי הבן נגד אביו, כפי שקבע השופט שרעבי, מהווה התקיימות של התנאי המפסיק (תנאי המגורים), ולכן הסכם המתנה חדל מלהתקיים. * **השבת הכספים ודמי שימוש:** על כן, נקבע כי המערער זכאי להשבת מחצית מכספי המתנה (בניכוי דמי שימוש ראויים). הוכר לראשונה עקרון של **ניכוי דמי שימוש ראויים מהסכום המושב**, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין ברקוביץ, כדי למנוע התעשרות שלא כדין. בוצע תחשיב מפורט של סכום ההשבה ודמי השימוש. * **סעד חלופי:** השופט שרעבי הדגיש כי הסעד החלופי של השבת כספי המתנה הוא למעשה הסעד הישים והעיקרי במקרה זה, בניגוד לסעד ההצהרתי על בעלות. * **התערבות בקביעות בית משפט קמא:** השופט שרעבי סבר כי נימוקי בית משפט קמא לדחיית טענת תנאי המגורים לא היו מבוססים דיים, וכי התעלם מנסיבות המקרה המיוחדות (מערכת היחסים המשפחתית, מצב האב, מגורים משותפים ארוכי שנים) ומטענות המערער. **חידושים ועיקרים משפטיים:** 1. **מתנה על תנאי (תנאי מפסיק) בחוק המתנה:** פסק הדין מדגיש את האפשרות להעניק מתנה על תנאי, כאשר התנאי הוא מפסיק. משמתקיים התנאי המפסיק, המתנה חדלה מלהתקיים. 2. **הבחנה בין המתנה (כסף) לבין המקרקעין:** פסק הדין מבחין בין המתנה עצמה (כסף שניתן לרכישת דירה) לבין התוצאה של המתנה (רישום הדירה על שם המקבל). במקרה זה, המתנה היו הכספים, והתנאי הופר כאשר הבן דרש פינוי מהדירה שנרכשה בכספי המתנה. 3. **השפעת "זעקת ההגינות" על דרישת הכתב:** בית המשפט הרחיב את הדיון על "זעקת ההגינות" כמנגנון לריכוך דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין, והרחיב את תחולתה גם למקרים של מתנה לאלתר, שם טענת תנאי המגורים נטענה בעל פה. 4. **זכות רשות מכללא ובלתי הדירה (עמדת השופט כהן):** על אף שעמדת הרוב לא קיבלה טענה זו במפורש, הדיון בה על ידי השופט כהן מציג את ההכרה האפשרית בזכות רשות מכללא (שלא מוסדרת בכתב) אשר הופכת לבלתי הדירה בנסיבות מסוימות, במיוחד כאשר היא נתמכת בהתנהגות הצדדים לאורך שנים ובהשקעות. 5. **ניכוי דמי שימוש ראויים מסכום השבת המתנה:** פסק הדין קובע חידוש משמעותי בכך שדמי השימוש הראויים שעל מקבל המתנה לשלם, כאשר המתנה מבוטלת עקב הפרת תנאי, ינוכו מסכום השבת הכספים, על מנת למנוע התעשרות שלא כדין מצד נותן המתנה. 6. **פרשנות הסכמות משפחתיות:** בית המשפט התייחס למורכבות של הסכמות בעל פה בין בני משפחה, וקבע כי במקרים מסוימים, למרות היעדר מסמך בכתב, ניתן להסיק על קיומם של תנאים, במיוחד לאור התנהגות הצדדים לאורך זמן. 7. **התערבות בקביעות עובדתיות:** בית המשפט המחוזי, למרות ההסתייגות הכללית מהתערבות בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, מצא כי נימוקי בית משפט קמא במקרה זה לא היו מבוססים דיים, וכי יש להתערב. בסופו של דבר, הערעור התקבל בחלקו, תוך קביעה כי מדובר במתנה על תנאי מפסיק, והמשיב חויב להשיב למערער את חלקו בכספי המתנה, בניכוי דמי שימוש ראויים, ומועד הפינוי נדחה.