ה"פ 227/04

תקציר

בבעלות הקרן הקיימת לישראל הקרקע שעליה ממוקם בניין בן שלוש קומות ובו שש דירות, כולל דירת דרורה והדירה. בתקופה הרלוונטית הייתה לדרורה שולביץ ושרית ריידר זכות להירשם כשוכרים בדירות אלה, ואילו מיקי דואר התגורר בדירה שכורה. ב-10 בינואר 1996 חתמו מיקי ושרית על חוזה להעברת חוזה החכירה של שרית בדירה למיקי. בחוזה נקבע כי למיקי לא יהיו זכויות על גג הבניין, שיישאר בידי שרית. באותו יום חתמו דרורה ומיקי על חוזה נפרד, לפיו דרורה תעביר את זכויותיה בחצר הבניין למיקי אם הבניין יירשם כבית משותף. חוזה זה נועד להבטיח כי דירתו של מיקי תצורף לזכויותיה של דרורה בחצר. כדי להבטיח את קיום החוזה, דרורה הייתה אמורה להפקיד ייפוי כוח אצל עו"ד אורית פרנקל. אולם, כאשר ביקש עו"ד אלון גלרט את ייפוי הכוח מעו"ד פרנקל מטעמו של מיקי, היא סירבה בטענה שההתחייבות בחוזה היא אישית למיקי. הוריו של מיקי, זאב וביאטריס דואר, רכשו את הדירה מכונס נכסים שמונה על ידי הבנק לאחר שמיקי לא הצליח להחזיר את ההלוואה. המבקשים – זאב, ביאטריס ומיקי – הגישו תביעה המבקשת לאכוף את החוזה בין דרורה למיקי בנוגע להעברת הזכויות בחצר. דרורה ושרית טענו כי התביעה חסומה בזמן וכי הזכות שהוענקה למיקי היא אישית ואינה ניתנת להעברה. בית המשפט פסק לטובת מיקי. בית המשפט קבע כי החוזה עם דרורה אינו מוגבל בזמן וכי הזכויות בחצר אינן אישיות למיקי אלא ניתנות להעברה. עוד קבע השופט כי הזכויות בחצר לא נכללו במשכנתא לבנק ולכן לא הועברו לזאב וביאטריס בעת רכישת הדירה. בעקבות זאת הורה בית המשפט על רישום הערת אזהרה לטובת מיקי וחייב את דרורה לספק לו ייפוי כוח בלתי חוזר להבטחת התחייבותה. למבקשים נפסק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מדרורה ושרית.