עפמ"ק 18249-09-24

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בעפמ"ק 18249-09-24 מדינת ישראל נ' לרמן** **הקדמה** פסק הדין המובא לניתוח עוסק בערעור שהוגש על ידי מדינת ישראל על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר זיכה את המשיב (דוד לרמן) מעבירה של חניה כפולה. העבירה המיוחסת למשיב, על פי סעיף 6(ד)(10) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד–1983, הינה "העמדה/חניה של רכב בצד רכב אחר העומד או חונה בצידה של הדרך". בית המשפט המחוזי, השופט עמית ציון קאפח, קיבל את הערעור והרשיע את המשיב בעבירה זו. **רקע עובדתי וטענות הצדדים** המשיב קיבל הודעת קנס בגין חניה כפולה, אך ביקש להישפט. בבית המשפט קמא, טען המשיב כי לא חסם רכב אחר או נתיב, וכי מדובר בעצירה ולא בחניה. כמו כן, העלה טענה כי לרכב נכה מותר לחסום נתיב אחד מתוך שניים, אם אין חניה אחרת. המערערת, לעומתה, טענה כי גם לרכב הנושא תו נכה אסור לעמוד בצד רכב אחר. במהלך הדיון, הוצג סרטון שצולם על ידי מצלמות ניידת אכיפה, ממנו עלה כי המשיב לא ישב ברכבו או לידו בעת האירוע, בניגוד לטענה שהעלה בפני אגף החניה. בית המשפט קמא זיכה את המשיב. **קביעות בית משפט קמא והפסיקה הרלוונטית** בית משפט קמא קבע, כי מהסרטון, העדויות והחשבוניות עולה כי המדובר היה באירוע של פריקה וטעינה, כאשר הרכב גרר עגלה ועליה קופסאות. בית המשפט הפנה לפסק הדין ת"א (מחוזי י-ם) 7342/05 פטקין נ' אוריס, אשר קבע את התנאים להגדרת אירוע כפריקה וטעינה. בהתבסס על פסיקה זו, קבע בית המשפט כי הרכב נושא תו נכה, האירוע ארך כ-15 דקות, והאם, שהיא נכה ב-100%, ישבה ברכב. עם זאת, ציין בית המשפט כי לא ניתן לקבוע ש-15 דקות הינו זמן סביר לפעולת פריקה וטעינה, אך למרות זאת הורה על זיכוי הנאשם. **טענות הערעור של המערערת** 1. **התמקדות בתוצאה ולא במהות העבירה**: המערערת טענה כי בית משפט קמא טעה בכך שהתמקד בתוצאת העבירה (חסימת נתיב) במקום במהותה (חניה כפולה). לטענתה, האיסור על חניה כפולה חל גם אם הפעולה נמשכת "שנייה אחת בלבד", ואין רלוונטיות לשאלת חסימת נתיב. 2. **היעדר תמרור המתיר פריקה וטעינה**: המערערת טענה כי לא הוצב תמרור המצדיק ביצוע פעולת פריקה וטעינה במקום, וכי איסור חניה על פי חוק העזר לא יתרוקן מתוכן אם ניתן יהיה תמיד לטעון לביצוע פריקה וטעינה. 3. **סתירה לעדות המשיב**: המערערת הדגישה כי המשיב עצמו הודה שחנה חניה רגילה, ולא טען שמדובר בפעולה של פריקה וטעינה, ולכן קביעת בית המשפט קמא סותרת את עדותו. **טענות המשיב** המשיב אישר כי חנה במקביל לרכב אחר, אך טען כי לא חסם נתיב נסיעה. **דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי, השופט עמית ציון קאפח, קיבל את הערעור. * **פרשנות סעיף 6(ד)(10) לחוק העזר**: בית המשפט הפנה לפסיקה (רע"פ 4140/17 כרמון נ' מדינת ישראל), שפירשה את הסעיף כאוסר על העמדת רכב בנתיב נסיעה אף לא לשנייה אחת, ללא קשר למשך הזמן. * **קבלת הערעור**: בית המשפט קבע כי המשיב אכן העמיד את רכבו בצידו של רכב אחר, כלומר חנה חניה כפולה, ובכך עבר על סעיף 6(ד)(10) לחוק העזר. * **מעמד תו הנכה**: בית המשפט דחה את טענת המשיב כי תו הנכה מזכה אותו בחניה כפולה, והבהיר כי גם רכב הנושא תו נכה אסור לעמוד בצד רכב אחר העומד או חונה בצידי הדרך, מכוח סעיף 3(7) לחוק חניה לנכים, התשנ"ד–1993. * **סוגיית פריקה וטעינה**: בית המשפט קבע, למעלה מן הצורך, כי חניה בנתיב נסיעה לצד רכב אחר, ללא תמרור מתיר, אינה נכנסת לגדרי פעולת פריקה וטעינה (תוך הפניה לע"פ 2940/94 לוין נ' מדינת ישראל). * **הכרעת הדין**: לאור הודאת המשיב כי העמיד את רכבו בנתיב נסיעה לצד רכב חונה, בית המשפט קבע כי נפל פגם באי-הרשעתו על ידי בית משפט קמא. לפיכך, בית המשפט הרשיע את המשיב בעבירה של חניה כפולה. **גזר הדין** בית המשפט לא החזיר את הדיון לבית משפט קמא לשם גזירת דין. לאור העובדה שהמשיב איבד ימי עבודה והגיע לבית המשפט המחוזי בשל מחלוקת משפטית, גזר בית המשפט על המשיב את ברירת הקנס המקורית בסך 250 ₪, שתשולם עד לתאריך 15.01.2025. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **פרשנות סעיף 6(ד)(10) לחוק העזר**: פסק הדין מדגיש את הפרשנות המחמירה של סעיף זה, הקובעת כי **כל** העמדה או חניה בצד רכב אחר, אף אם היא רגעית, מהווה עבירה. הדבר מתבסס על הפסיקה הרואה בעבירה זו, הגורמת לחסימת נתיב, עבירה אינסטנטנית שאין בה מקום לשיקול דעת לגבי משך הזמן. 2. **מעמד תו הנכה**: פסק הדין מספק הבהרה משפטית חשובה לפיה, **גם לרכב הנושא תו נכה אין היתר לחנות חניה כפולה**. כלומר, ההקלות הניתנות לנכים אינן גורפות ואינן מתירות עבירה על איסורים בסיסיים של חניה, אשר נועדו לשמור על זרימת התנועה ובטיחות. 3. **הבחנה בין חניה כפולה לפריקה וטעינה**: פסק הדין מחזק את ההבחנה המשפטית בין חניה אסורה לבין פעולת פריקה וטעינה. הוא קובע כי **חניה אסורה, לרבות חניה כפולה, בנתיב נסיעה, אינה יכולה להיחשב כפעולת פריקה וטעינה, אלא אם קיימים תנאים מיוחדים לכך (כגון תמרור מתיר)**. קביעה זו מונעת שימוש לרעה בטענת "פריקה וטעינה" לצורך התחמקות מאחריות לעבירות חניה מהותיות. 4. **משקל הודאת הנאשם**: בית המשפט המחוזי התבסס על הודאת המשיב בנוגע לעצם החניה לצד רכב אחר, וראה בה משום חיזוק לקבלת הערעור. בכך, הוא הדגיש את החשיבות של הודאות נאשמים, גם אם הן נעשו במסגרת הדיון המשפטי או מול גורמי עירייה, כראיה מרכזית. **סיכום** פסק הדין מהווה חיזוק משמעותי לאכיפת חוקי החניה, ובפרט לאיסור על חניה כפולה. הוא מבהיר כי ההוראות האוסרות חניה כפולה הן נוקשות ואינן מתירות גמישות, גם במקרה של רכב נכה. כמו כן, פסק הדין מציב רף גבוה להוכחת טענת "פריקה וטעינה" כהגנה מפני אישום חניה, ומדגיש את הצורך בתמרורים מתירים ובפעולה תואמת את הדרישות החוקיות. ההחלטה להטיל קנס מינימלי, על אף ההרשעה, משקפת איזון בין אכיפת החוק לבין נסיבות העניין וטרחת הצדדים.