תא"מ 32628-02-16

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב שריפה שפרצה במשרדי התובעת, אשר הובילה להצפה עקב הפעלת מערכת כיבוי האש. התובע טען כי הגורם לשריפה היה כשל חשמלי במתג תאורה מתוצרת הנתבעת, גיס. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה. קביעה זו התבססה בעיקר על כך שהתובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם. ראשית, לא הייתה מחלוקת לגבי התרחשות אירוע השריפה. עם זאת, השאלה המכרעת הייתה האם התובע יכול להוכיח כי סיבת השריפה היא אכן כשל חשמלי במתג התאורה, ואם כן, האם המתג יוצר על ידי גיס. השופטת ציינה כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה ביחס לטענות אלה. טענתה המרכזית של התובעת הייתה כי המתג המדובר הוא מוצר של גיס ולא הותקן כראוי, ובכך גרם לשריפה. אבל הראיות שהוצגו, כולל עדויות עדים וחוות דעת מומחים, לא היו משכנעות. השופטת ניתחה בהרחבה את עדויות וחוות הדעת של המומחים שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם מצאו את מר סלוצקי, המומחה מטעם התובעת, כמוטה ומגמתי, ואילו מר קראושר, המומחה מטעם הנתבעת, סיפק הסברים מפורטים ומשכנעים. יתר על כן, השופטת ציינה כי התובעת לא הציגה אף אחד מהחשמלאים שעבדו במשרדם כעד, דבר שיכול היה לספק תובנות חשובות. הדבר הוביל ל"חזקת הימנעות", כלומר בית המשפט יכול היה להסיק כי עדותם הייתה פועלת נגד התובע. בנוסף, התייחסה השופטת לניסיונו של התובע להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, וטענה כי הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" חל במקרה זה. עם זאת, השופט קבע כי התנאים להפעלת כלל זה לא התקיימו. במקום זאת, הייתה לתובע גישה למתג האור שגרם לשריפה אך לא הציג אותה כראיה, והמתג היה בשליטת התובע. יתר על כן, לא נקבע כי המתג יוצר על ידי הנתבעת. לפיכך, קבעה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והתביעה נדחתה. לפיכך חויב התובע בהוצאות הנתבעת, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום.