עמ"ש 44846-10-23

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת קרקע, אשר הועברה לכאורה למערער כפיצוי על מאמציו והוצאותיו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, והמערער ערער על החלטה זו. לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות והעדויות, הסכימה ערכאת הערעור עם החלטת בית משפט קמא ודחתה את הערעור. פסק הדין התבסס על שכבות רבות של הנמקה. ראשית, בהסכם הפשרה שפתר תיק משפטי קודם הקשור לנכס לא הוזכרה כל תמורה או העברת זכויות למערערת. שנית, עדויות המשיבים ועדים, לרבות עד חיצוני חסר עניין בסכסוך, נמצאו אמינות ותמכו בטענה כי המערערת לא בנתה את הבית על החלקה הנדונה. גרסת המערער לאירועים, לעומת זאת, הכילה סתירות ולא נתמכה בראיות קונקרטיות כלשהן. בנוסף, מסמכים שהוגשו לרשויות המס הצביעו על כך שהעסקה הייתה ללא תמורה. נטל ההוכחה הוטל גם על המערער, שכן הוא זה שטען כי יש להוציא נכס מסוים מהעיזבון. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא לתצהיר שהוצג כראיה, הגם שהוא נחשב לעדות שמיעה. ככלל, גרסת המשיבים לאירועים נמצאה סבירה יותר, והערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשפט של המשיבים בסך של 15,000 ₪.