ב"ש 5426/08

תקציר

מדינת ישראל ביקשה מבית המשפט להטיל על המשיב נועם פדרמן הגבלות ישיבה ולאסור עליו להתגורר ביהודה ושומרון, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בעקבות כתב אישום בגין תקיפת שוטרים והפרעה להם במילוי תפקידם. האירוע המדובר עסק בפינוי ביתו של פדרמן, שהמדינה ביקשה להרוס, ובהתנגדותו האלימה לפינוי. המדינה טענה כי הבקשה מאוזנת ומידתית, במיוחד לאור עברו הפלילי של פדרמן והעובדה שהמשיך לשהות שלא כדין בבית המפונה, בניגוד לצו של מפקד צבאי. עוד טענה המדינה כי הבקשה אינה מהווה מעצר בפועל, וכי הדבר נדרש כדי למנוע מפדרמן לבצע מעשי אלימות נוספים כלפי שוטרים. עורך דינו של פדרמן טען כי הבקשה מפלה, אינה חוקתית ואינה מידתית, שכן היא תהפוך את פדרמן ותשעת ילדיו לחסרי בית, ותגביל את חירותו ללא בסיס חוקי. עוד טען הפרקליט כי המדינה לא הציגה כל ראיה לכאורה, וכי עברו הפלילי של פדרמן אינו נרחב כפי שטענה המדינה. כמו כן, הסנגור הדגיש כי המדינה לא אפשרה לפדרמן להציג את גרסתו לאירועים, שהוקלטה בקלטת שברשותו. שופט בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה, והסכים עם המשיב כי ההגבלות המבוקשות מוגזמות ובלתי מידתיות. השופט הדגיש את חשיבותן של זכויות יסוד, ובראשן הזכות להתגורר במקום שנבחר, וקבע כי המדינה לא עמדה במבחנים המחמירים להצדקת פגיעה כזו. בנוסף, השופט מצא כי טענות המדינה חסרות ביסוס, בפרט בנוגע לסכנות הנטענות שמציב פדרמן, וכי מדובר בבקשה מפלה. יתר על כן, השופט מתח ביקורת על הדרישות הדחופות של המדינה וניסיונותיה להכתיב את לוח הזמנים של בית המשפט, והדגיש כי על השופטים להישאר חסרי פניות ומשוחדים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לערעור המדינה, שהתייחס לתקופה זמנית בלבד, וכי המשיב אינו צריך לשאת בהוצאות, נוכח ניצחונו והצורך שלו בייצוג משפטי.