עת"מ 25825-12-17

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את חמש העתירות על הסף, שכן הן מוקדמות מדי והעותרים לא מיצו את כל ההליכים המנהליים. העותרים הגישו בקשות לאשרות עולה מכוח חוק השבות וביקשו גישה לתיקיהם האישיים ולרישומיהם שבידי נתיב, יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. עם זאת, בקשות המידע של העותרים שולבו בבקשותיהם העיקריות ולא צוין כי הן הוגשו לפי חוק חופש המידע ואף לא התייחסו להוראות החוק. כתוצאה מכך, קבעה השופטת כי נתיב מעולם לא בחנה בקשות אלה כנדרש בחוק חופש המידע, ולפיכך היה על העותרים להגיש בקשות חדשות שהפעלתן במפורש את החוק. בקשות אלה צריכות להיות ברורות בכוונתן ולהתייחס להוראות הרלוונטיות. לעותרים הומלץ לשלם את האגרות המתאימות ולאפשר לנתיב לקבל החלטות בכל בקשה בנפרד, ולאחר מכן יוכלו להגיש עתירות במידת הצורך. עוד ציינה השופטת כי נראה כי בקשות המידע הנוגעות לכל עותר הן נפרדות, ועל כן יש לפרט כל בקשה את המידע הנדרש לגבי כל עותר. כמו כן, הבהירה השופטת כי לגופה של המחלוקת בדבר גישתם של העותרים לתיקיהם האישיים אינה נדונה וניתן להעלות אותה בעתירות עתידיות במידת הצורך. לבסוף, בחרה השופטת שלא לאחד את הדיון בחמש עתירות אלה עם עתירה דומה נוספת (שהוגשה על ידי גב' נוביקובה) משום שעתירתה הופנתה נגד הכרעה לגופה, ואילו חמש העתירות האחרות נדחו בשל ליקויים פרוצדורליים. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.