ת"א 2722/01

תקציר

התביעה בפני בית המשפט הוגשה בעילה של הולדה שלא כדין עקב רשלנות שגרמה למומים מולדים בילדה של התובעת, ש'. בית המשפט העליון דחה את עילת התביעה בגין חיים בעוולה. הוריה של ש' טענו כי לו היו יודעים על המום של ש' מראש, היו בוחרים להפסיק את ההיריון. הנתבעים, בהם רופא הנשים של אמה של ש' ורופא אולטרסאונד שבדק אותה במהלך הריונה, טענו כי אין התוויה רפואית לבדיקה מכוונת ולכן התנהלותם סבירה. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי ההורים לא הוכיחו די הצורך את טענתם. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על ההורים, שטענו לרשלנות מצד הנתבעים. השופטת קבעה כי טענת ההורים כי היו מפסיקים את ההיריון אילו ידעו על המום הייתה היפותטית בעיקרה וכי לא הביאו ראיות מספיקות. יתר על כן, השופטת קיבלה את עדותם של העדים המומחים מטעם הנתבעים, לפיה בדיקה מכוונת, שלטענת ההורים הייתה צריכה להיערך, לא הייתה מגלה את הפגם של ש' ממילא. לפיכך, לא נמצא קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם להורים. בנוסף, השופטת ציינה כי ההורים לא הוכיחו שהיו מקבלים אישור להפסקת ההיריון מוועדת ההפלות, שהיה מרכיב הכרחי בתביעתם. לסיכום, הורתה השופטת על מחיקת התביעה וקבעה כי התובעים ישלמו לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות בגין הכנת חוות דעת רפואיות.