רע"פ 814/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור, בתיק ארוך שנים של קיבוץ עין גב וצווים לפינוי מבנים הנחשבים לפוגעים בסביבה החופית. המבנים, בהם גדרות ומבנה מסעדה, ממוקמים בתוך אתר נופש המופעל על ידי הקיבוץ בסמוך לכנרת. התיק נסוב סביב חוק שמירת הסביבה החופית ופרשנות הסכם החכירה בין הקיבוץ לרשות מקרקעי ישראל. החוק מחייב מעבר ציבורי חופשי לאורך אזור החוף, זכות שהמבנים המדוברים מפרים, לטענת בתי המשפט. פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, שהתקבל בערעור, דחה את טענות הקיבוץ כי המבנים נופלים תחת החריגים הקבועים בחוק שמירת הסביבה החופית. חריגים אלה מתירים חסימות במקרים מסוימים, כגון כאשר הן "על פי תכנית או היתר" או קשורות מטעמי בטיחות. בתי המשפט קבעו כי המבנים הוקמו ללא ההיתרים הנדרשים וכי נוכחותם פוגעת בזכות המעבר של הציבור לאורך קו החוף. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות הקיבוץ בנוגע להסכם החכירה עם רמ"י, ופירש אותו ככזה שאינו מתיר שימוש פרטי סגור באזור החוף. בנוסף, הציע בית המשפט כי הקיבוץ יוכל להתקין "גדר אוורירית" שתעמוד בדרישות הבטיחות מבלי לחסום את גישת הציבור לחוף. המבקש, קיבוץ עין גב, ביקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי עניינם מעורר סוגיות עקרוניות וכרוך בפגיעה בזכויותיהם. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים לערעור ב"גלגול שלישי", שכן היא נוגעת בעיקר לאינטרס הפרטי של הקיבוץ ולפרשנות הסכם החכירה ביניהם. השופט הדגיש את חשיבות השמירה על הסביבה החופית ואישר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא דוחה את בקשת רשות הערעור. הצו לפינוי המבנים נשמר, ומועד ביצועה של הגדר הדרומית נדחה כדי לאפשר שיקולי בטיחות.