ת"א 24839-03-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על זכויות המבקש בסך של כ-5 מיליון ₪. המבקש טען כי צו העיקול פקע משום שלא הוגש לו באופן אישי בתוך שלושת הימים הנדרשים, וביקש לבטל את העיקולים. המשיב טען כי המסמכים נמסרו לחברת שליחויות לצורך מתן שירות למבקש, ולאחר מכן לבא כוחו של המבקש. בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מצדיקות הארכת המועד למתן צו העיקול ודחה את הטענה כי פג תוקפו. אשר לבקשה עצמה לביטול העיקולים, קבע בית המשפט כי המשיב הציג ראיות מספיקות לגניבה ומרמה שיטתית שביצע המבקש, המצדיקות את הטלת העיקולים. החלטתו של המבקש שלא להגיש תצהיר לתמיכה בבקשתו, ולהסתמך על חקירתם הנגדית של עדי המשיב, הייתה אסטרטגית ומכוונת. החלטה זו, יחד עם חומרת המעשים המיוחסים למבקש, חיזקו את התשתית הראייתית של המשיב. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת הצליחה, במאמץ רב, להטיל ספק בנכונות סכום העיקולים. המבקש טען, כי הגידול במספר כלי הרכב הנכנסים לחניון המנוהל על ידו, המשמש את המשיב לחישוב הנזק שנגרם לו, אינו נכון. בית המשפט הסכים כי חישובי המשיב לגבי השנים הקודמות היו שרירותיים, ואינם יכולים לשמש בסיס לקביעת סכום העיקול. נקודת המוצא לדיון תהיה אפוא הסכום הנקוב בתביעה המתייחס לשנים 2012 עד 2014, קרי 4,925,750 ₪. לאחר ששקל את מכלול הראיות שהוצגו, החליט בית המשפט להפחית את סכום העיקולים ל-3,300,000 ₪. בית המשפט הורה להפחית בהתאם את סכום העיקול על זכויותיו של המבקש בבנק לאומי, וביטל את יתר העיקולים. כל צד יישא בעלויות שלו.