נמ"ב 19341-01-26

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי בירושלים ניתנה החלטה בשני הליכים מקבילים הנוגעים למשיב: בקשה לאכיפת עונש מאסר שנגזר עליו בצרפת, ועתירה להסגרתו לצרפת לצורך העמדתו לדין בגין עבירות חדשות. בית המשפט, בראשות השופט אוהד גורדון, קיבל את שתי הבקשות והכריז על המשיב בר-הסגרה, תוך קביעת מתווה משולב לאכיפת העונש וההסגרה. **הבקשה לאכיפת עונש:** המשיב הורשע בצרפת בעבירות של מרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון, ונגזר עליו עונש של שש שנות מאסר וקנס של 200,000 אירו. פסק הדין הפך חלוט בשנת 2021, אך המשיב לא התייצב לריצוי העונש. צרפת ביקשה את הסגרתו, אך הדבר לא התאפשר שכן המשיב הינו אזרח ותושב ישראל, והעבירות בוצעו בחלקן בתקופה בה היה אזרח ותושב ישראל. לפיכך, צרפת ביקשה לאכוף את העונש בישראל, בהתאם לחוק העונשין ולחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר. המשיב התנגד לבקשה, בטענות שונות, ביניהן כי פסק הדין הצרפתי אינו חלוט מכיוון שניתן שלא בנוכחותו, וכן טען לשיהוי בהגשת הבקשה. בית המשפט דחה טענות אלו. נקבע כי המשיב בחר שלא להתייצב להליכים בצרפת, והליך הערעור נוהל כדין על פי החוק הצרפתי, תוך ייצוגו על ידי עורך דין. בנוסף, נקבע כי חזקת התקינות המנהלית של הרשויות בצרפת עומדת על כנה, וכי שאלות הנוגעות לפרוצדורה בצרפת אינן נדונות כערכאת ערעור בישראל. באשר לטענת השיהוי, בית המשפט קבע כי אף אם היה שיהוי, הוא אינו קיצוני ובלתי סביר ברמה המצדיקה דחיית הבקשה, בפרט לאור חומרת העבירות והעבר הפלילי של המשיב. **עתירת ההסגרה לצורך העמדה לדין:** צרפת ביקשה את הסגרת המשיב לצורך העמדתו לדין בגין עבירות דומות שבוצעו בתקופה מאוחרת יותר (החל מינואר 2021). גם בעבירות אלו, המשיב לכאורה עמד בראש קבוצה עבריינית שהתחזתה לגופים ביטחוניים וביצעה הונאות פרסום, תוך הלבנת הון. העבירות בוצעו לכאורה מישראל. המשיב התנגד גם לעתירת ההסגרה, בטענה שחומר הראיות אינו מקים "אחיזה לאישום". בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי התשתית הראייתית, הכוללת תלונות של קורבנות, עדויות עובדים, ראיות שנאספו בחיפושים בישראל, אישורים של "אנשי קש", וכן ניתוח פיננסי והאזנות סתר, עומדת ברף הראייתי המינימלי הנדרש בהליך הסגרה. בית המשפט הדגיש כי הליך ההסגרה אינו מיועד להכריע בשאלות מהימנות ומשקל ראיות, אלא לקבוע האם קיימת "אחיזה לאישום" המצדיקה את המשך הבירור הפלילי במדינה המבקשת. **המתווה המשולב:** בשל קיומן של שתי בקשות מקבילות (אכיפת עונש והסגרה), הציעה המבקשת (מדינת ישראל) מתווה משולב: קבלת בקשת אכיפת העונש, ולאחר מכן הכרזה על המשיב בר-הסגרה לצרפת לצורך העמדתו לדין, תוך עיכוב ביצוע עונש המאסר בישראל עד לתום ההליכים בצרפת. בית המשפט קיבל את המתווה המשולב, תוך קביעה כי קיימת סמכות חוקית לעכב את ריצוי עונש המאסר שנגזר בחו"ל ואוכף בישראל, לצורך הסגרת המשיב. נקבע כי מתן צו לאכיפת עונש זר בישראל, בהתאם לסעיף 10 לחוק העונשין, יוצר מצב בו "רואים את העונש כאילו הוטל בישראל בפסק דין חלוט". לפיכך, ניתן להחיל את סעיף 11א לחוק ההסגרה, המאפשר עיכוב ביצוע עונש בישראל לצורך הסגרה. בית המשפט הדגיש כי מתווה זה מתיישב עם תכליות הדינים הרלוונטיים, הכוללות את מחויבותה של ישראל לשתף פעולה במלחמה בפשיעה הבינלאומית, מניעת התחמקות מן הדין והפיכת ישראל למקלט לעבריינים. **הכרעה:** 1. **בקשת אכיפת העונש התקבלה:** המשיב ירצה בישראל עונש של שש שנות מאסר וקנס של 200,000 אירו, כאילו הוטלו בישראל. 2. **עתירת ההסגרה התקבלה:** המשיב הוכרז בר-הסגרה לצרפת לצורך העמדתו לדין. 3. **מתווה משולב:** ריצוי עונש המאסר בישראל יעוכב לצורך הסגרתו לצרפת. בתום ההליכים בצרפת, יושב המשיב לישראל להשלמת ריצוי יתרת העונש. במידה ויוסגר ויידון בצרפת, יוכל לרצות שם עונש מאסר שיוטל עליו, בהתאם להסכמות. ההחלטה מדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה, ואת גמישות המערכת המשפטית הישראלית בהתמודדות עם מקרים מורכבים של ריבוי הליכים בין מדינות.