רע"א 386/22

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור על החלטת רשם הפטנטים, תוך התמקדות בשאלה האם יש לפרש צו הארכה המכונה SPC (תעודת הגנה משלימה) לפטנט ייחוס אך ורק על פי הדין הישראלי או לכלול שינויים בדין הזר. הסוגיה נסובה סביב השאלה האם הגדרת "היתר השיווק הראשון" בדין הישראלי היא רק התייחסות תיאורית וטכנית לחקיקה האירופית או שמא היא מחייבת את הרשם לוודא באופן עצמאי את קיומם של התנאים בטרם יכיר בצו הארכה זר. בית המשפט ציין כי המבקש טען כי אין מדובר בצווי הגבלה טכניים גרידא ולכן חייב את הרשם לבחון האם הוצאו צווי הארכה זרים על בסיס היתר השיווק הראשון של חומר פעיל. במהלך תהליך קבלת ההחלטות, בית המשפט הכיר במורכבות ובייחודיות של המצב, הקשורים לשינויים בחוק האירופי שהתירו בעבר צווי הארכה מרובים על אותו חומר פעיל. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את הערעור, והדגיש כי אין לקלוט באופן אוטומטי חוקים או פרשנויות זרות ללא שיקול דעת, במיוחד לאור השינויים שחלו לאחרונה במשפט האירופי בעקבות פסקי הדין של נעורים וסנטן. ההחלטה הדגישה את הצורך בפרשנות מחמירה של הוראות החוק כדי לשמור על איזון בין תעשיות גנריות מקומיות לתעשיות פארמה בינלאומיות. לפיכך, צו ההארכה היה אמור להתבסס רק על צו ההארכה הזר הראשון, הארוך יותר, והערעור התקבל, תוך עדכון צו ההארכה ופסיקת הוצאות למבקש.