עת"מ 22706-04-21

תקציר

העותר, בנו של דייר חוזי שנפטר בדירה ציבורית, הגיש עתירה להכרה כ"דייר ממשיך" בעקבות מות אמו. משרד הבינוי והשיכון דחה את בקשתו, תוך שהוא מצטט רישומים המצביעים על כך שהעותר שהה בחו"ל למעלה משנה בארבע השנים שקדמו למות אמו. על פי החוק, דייר ממשיך חייב להתגורר עם הזכאי ברציפות לפחות ארבע שנים לפני מותו כדי להיות זכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית. העותר טען כי היעדרותו הייתה קצרה וזמנית, אך בית המשפט קבע כי הן קטעו את הרציפות הנדרשת. בית המשפט דחה גם את טענת העותר כי חלה עליו הוראה אחרת, שכן היא נועדה לתכלית אחרת. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את ההיצע המצומצם של דירות ציבוריות ואת הצורך בחלוקה הוגנת בין הזכאים באמת, שלא כללו את העותר. משלא נמצא פגם בהחלטת המשרד, נמחקה העתירה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים. פסק הדין חיזק את התנאים לקביעות בדיור הציבורי ואישר את החלטת המשרד לדחות את בקשת העותר, תוך הדגשת חשיבות החלוקה ההוגנת של המשאבים הציבוריים המוגבלים.