דנ"פ 6688/19

תקציר

המבקש, שהורשע בעבירות מין בשני קטינים, עתר לחזור בו מהודאתו וביקש להקל בעונשו. ערעורו הראשוני נדחה על ידי בית המשפט, מה שגרם לו להגיש בקשה לדיון נוסף. המבקש טען כי הודאתו לא הייתה מרצון והתבססה על הטעיה ומרמה מצד בא כוחו, וביקש הבהרות האם נערך הסדר טיעון. הוא גם חלק על החלטת בית המשפט להטיל מתחמי ענישה נפרדים לכל קורבן, ועמד על כך שהיה צריך להתייחס אליו כאל אירוע אחד. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיו, תוך שהוא מצטט ראיות לכך שההודאה הייתה מדעת ומרצון. היא גם אישרה את ההבחנה בין מתחמי הענישה, תוך הדגשת חומרת העבירות שביצע המבקש כלפי הקטינים. בית המשפט הגיע למסקנה כי בקשתו של המבקש אינה עומדת באמות המידה לדיון נוסף, שכן היא אינה מציגה פרשנויות הלכתיות חדשות, וכי הסוגיות שהעלה זכו להתייחסות הולמת בפסקי דין קודמים. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי השאלות הנוספות שהציג לא נדונו בפסק הדין ולכן לא ניתן להתייחס אליהן בדיון נוסף. משכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף.