ת"א 10252/96

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בגיל שנה, תבע את הנתבע לפיצויים. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו גובה הפיצויים להם זכאי התובע, והאם יש להפחית או לדחות ראשי נזק מסוימים. בית המשפט קבע כי לתובע 100% נכות רפואית, ופסק לו את הסכום המקסימלי של פיצוי לא ממוני, בצירוף ריבית. בית המשפט גם פסק לתובע פיצוי בגין סיוע עתידי מצדדים שלישיים, עזרה במטלות הבית, התאמות דיור, הוצאות ניידות ונסיעות, מכשור ואביזרים רפואיים ואובדן השתכרות – האחרון חושב על ידי לקיחת השכר הממוצע במשק, הפחתתו בשיעור מסוים המשקף את כושר העבודה השיורי של התובע, והיוון שלו על בסיס תוחלת החיים של התובע. בית המשפט אף הורה לנתבע להסדיר את חובו של התובע בגין הוצאותיו הרפואיות. מענקים אלה היו כפופים לניכויים בגין קצבאות הביטוח הלאומי שקיבל התובע, וכן תשלומים תקופתיים שכבר שולמו על ידי הנתבעת. שכר טרחת עורכי הדין נקבע על 13% מסך כל סכום הפסיקה, והכסף היה אמור להיות מופקד בחשבון חיסכון סגור עד הגיעו של התובע לגיל 18.