רע"א 2146/08

תקציר

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת רשלנות רפואית שעניינה את מותו של מיכאל בושווייה, שנפטר מדלקת חריפה בשריר הלב זמן קצר לאחר ששוחרר מחדר מיון בו טופל בשל זיהום ויראלי. המשפחה ערערה בטענה שבית החולים התרשל בכך שלא קיבל אותו בשל בדיקת אק"ג לא תקינה, שלטענתם הראתה ממצאים פתולוגיים. המשיבים טענו כי האק"ג מתאר דופק מהיר בלבד, שאינו מצדיק אשפוז. המומחה שמונה על ידי בית המשפט אישר את פעולות בית החולים, וקבע כי לא היה צורך לכאורה בתחילה בפענוח מפורט של האק"ג. בית משפט השלום קבע כי לא אירעה רשלנות, ואילו בית המשפט המחוזי תמך בקביעה זו, תוך שימת דגש על היענות פרוצדורלית של צוות בית החולים, למרות שהכיר בתוצאת אק"ג שלא נרשמה. עוד טען התובע כי פסיקות אלה מסכנות את בריאות הציבור, ומאפשרות לפרשנויות לא ברורות של אק"ג להוביל להפרשות שלא כדין. הערעור נדחה בסופו של דבר, אך בית המשפט הכיר בסוגיות פוטנציאליות של אינטרס ציבורי, והציע לבחון מחדש את עקרונות חובת הזהירות של בתי החולים. בנוסף, הדיונים הדגישו האם נגרם נזק ראייתי עקב מחדלים פרוצדורליים, אם כי לא השפיע באופן משמעותי על התוצאה. עם זאת, שחרורו בטרם עת של המנוח עלול היה לעכב את חקירת התנאים הפוטנציאליים, ולהשפיע באופן מכריע על הערכות הקשר הסיבתי. אובדן סיכויי ההחלמה נדון, בהתאם לסיכוי הישרדות היפותטי של 30% אם יאושפז כראוי, שלא נקבע משפטית אלא נלקח בחשבון בהערכת אשמה. למרות דעות מומחים סותרות, בתי המשפט דבקו בממצאי המומחים, וחזרו על גבולות התפקיד בין הרשות השופטת למומחה. החלטת הערעור שיקפה הסתמכות מבוססת על הליכים רפואיים על טעויות ספקולטיביות, המכריעות בפסקי הדין הסופיים בתביעות רשלנות רפואית.