ע"ע 61/10

תקציר

המערער, מר רובי נגר, עבד עבור שלושה משיבים שונים בשלטון המקומי ובשירות הציבורי במהלך הקריירה שלו. עם פרישתו לגמלאות בנובמבר 2000 היה זכאי לגמלה יחסית לשכרו מכל מעסיק. עם זאת, גמלתו נשללה ממנו על-ידי המועצה המקומית כעביה טבאש חג'אג'יה (המשיבה מס' 1) מחודש אוגוסט 2004 ואילך. במאי 2005 הגיש מר נגר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בדרישה לגמלה שלא שולמה לו ולפיצויים נוספים. התיק נפתר חלקית בינואר 2007, והותיר שתי סוגיות להכרעת בית המשפט: זכאותו של מר נגר לפיצוייה של הלנה וזכאותו למנוי לעיתון. ביולי 2008 פסק בית הדין האזורי כי מר נגר זכאי לנכות פיצויים מהמועצה, אך תביעתו למנוי לעיתון נדחתה. מר נגר ערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר החזיר את התיק לבית הדין האזורי לשמיעת ראיות נוספות. בעקבות זאת ניתן בדצמבר 2009 פסק דין שני של בית המשפט המחוזי, נשוא הערעור הנוכחי. בית המשפט המחוזי מצא כי המועצה פעלה בחוסר תום לב בכך שמנעה את טובת ההנאה של מר נגר, לרבות החלקים המגיעים מהמשיבים האחרים, למרות שקיבלה את חלקה של המדינה במועד. בית המשפט קבע, כי על המועצה לשלם למר נגר פיצוי הלנה מוגדל, אך רק בגין חלקה של הגמלה המקבילה למועצה האזורית אל-בטוף (המשיב מס' 3). המדינה והמשיבה מס' 3 לא היו חייבות בפיצויי הלנה, שכן לא הייתה להן כל מחויבות ישירה כלפי מר נגר. מר נגר ערער על פסק דין זה, וטען כי על המועצה לשלם להלנה פיצוי לתקופה ארוכה יותר וכי עליו לקבל את חלקה של המדינה בגמלתו ישירות מהמדינה. המועצה טענה כי אין לחרוג ממסגרת הזמן של התביעה, שעמדה עד מאי 2005. בית הדין לעבודה קיבל את ערעורו החלקי של מר נגר. נמצא כי ההליכים והראיות שהציגו הצדדים כיסו למעשה את התקופה עד דצמבר 2006, וכי הצדדים הסכימו להרחיב את פרק הזמן של התביעה. עם זאת, בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות מונעת פסיקת פיצויי הלנה עבור החודשים יוני עד נובמבר 2005. בחודשים דצמבר 2005 עד דצמבר 2006 חויבה המועצה לשלם להלנה פיצויים בשיעורים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, בשל חוסר תום הלב והתנהגותה השרירותית. הערעור נדחה ביחס למשיבים 2 ו-3. מר נגר קיבל הוצאות בסך 15,000 ש"ח מהמועצה, ומשרד הפנים נקרא להפעיל ביתר שאת את סמכויות הפיקוח שלו על הרשויות המקומיות כדי למנוע מצבים כאלה בעתיד. פסק הדין ניתן בהיעדרו של מר נגר ויישלח לכל הצדדים.