עמ"נ 283/05

תקציר

ערעור מינהלי הוגש על פסק דין המורה למערערת, הבעלים של מספר חלקות קרקע בשבי ציון, לשלם למשיב היטל ביוב בסך 501,131.80 ₪. המערערת טענה כי אין לחייבה בהיטל על נכס שלא היה בשימוש ולא ניתן לחברו למערכת הביוב, כי סיווג הנכס היה בלתי סביר וכי גובה ההיטל עצמו היה בלתי סביר. עוד נטען, כי המשיבה לא קיבלה החלטה כדין בעניין מתקן הביוב. ועדת הערר דחתה את הערר, והביאה את המערער לערער לבית הדין. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי הנכס לא היה בשימוש וכי חישוב החיוב היה שגוי, וקבע כי השימוש הפוטנציאלי בנכס הוא הגורם הקובע. עוד מצא בית המשפט כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי ההיטל היה בלתי סביר וכי נטל ההוכחה מוטל עליהם ולא על המשיב. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת הוועדה כי המשיבה פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים ושלחה את ההודעות הנדרשות בנוגע לעבודות הביוב. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.