ת"א 4620-10-18

תקציר

התובע, מתווך במקצועו, תבע מהנתבע דמי תיווך בגין עסקת נדל"ן. הנתבע טען כי התובע לא היה זכאי לשכר הטרחה משום שלא היה מתווך מורשה בעת ביצוע העסקה, וזו דרישה על פי חוק לקבלת שכר טרחה. אמנם לתובעת אכן לא היה רישיון תקף, אך נמצא כי הנתבעת, בעלת מקצוע בתחום הנדל"ן, לא חלקה על טיב שירותיה של התובעת או על תוצאותיהם, ורק הסתמכה על הטכניות של דרישת הרישיון כדי להתחמק מתשלום. בית המשפט מצא כי מדובר במעשה חסר תום לב. השופט קבע כי תכליתו של חוק המתווכים, שמטרתו להגן על הצרכנים בשוק התיווך, התגשמה במקרה זה, וכי שני הצדדים שווים בכוחם. לפיכך, התעקשותו של הנתבע על תנאי הרישיון עלתה כדי חוסר תום לב משווע. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 222,628 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם להסכם המקורי בין הצדדים. סכום זה היווה שני אחוזים משווי העסקה, כפי שדווח לרשות המסים. תביעתה הנוספת של התובעת לדמי שיווק בגין מכירת דירות בפרויקט נדחתה, שכן נמצאה בלתי מבוססת. השופטת גם פסקה שלא לפסוק הוצאות לתובע, בשל אי תשלום אגרת הרישיון לאורך זמן.