ת"א 58743-02-16

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על כמה חלקות קרקע בלוד. הנתבע, אמיל, טוען כי הקרקע המדוברת הייתה בבעלות משפחתו במשך עשרות שנים – תחילה אביו ודודו, ולאחר מכן ירשו אותו ואת אחיו לאחר מותם. בינתיים, התובעת, הרשות, טוענת כי הקרקע היא נכס נפקדים, וטוענת כי הבעלים בפועל – השכנים ששמם נרשם כנשומים – עזבו את הקרקע ולכן זכויותיהם בה הועברו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. השופט פותח בבחינת הראיות ההיסטוריות והמסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים ומוצא כי זכויותיו של אמיל, הנגזרות מאביו ודודו, מכסות רק את חלקה 43 בגוש 3963. עוד מסיק השופט כי הראיות ההיסטוריות מצביעות על כך שזכויותיה של משפחת אסמר הוגבלו לחלקה זו. טענותיו של אמיל בדבר שטח החלקה וגבולותיה, המבוססות על תצהירי מכרי המשפחה, נדחות כעדות שמיעה ואינן עולות בקנה אחד עם ראיות אחרות. השופט מדגיש כי אמיל לא הציג כל ראיה לבעלות על החלקות הסמוכות שבמחלוקת. לאחר מכן בוחן השופט את תעודות ההיעדרות שהציגה הרשות, ומוצא אותן כחוקיות ובלתי ניתנות להדחה, וכך נטל ההוכחה מוטל על אמיל להפריך. התעודות, יחד עם ראיות נוספות, מצביעות בבירור על כך שהחלקות שבמחלוקת הן נכסי נפקדים. השופט לא השתכנע מניסיונותיו של אמיל לערער על מעמד הנפקדים של בעלי החלקות, ומוצא את טיעוניו בלתי משכנעים ואינם עולים בקנה אחד עם מכלול הראיות. בהתייחסה להליך פירוק השותפות – פירוק משותף בין אמיל לאחיו – מקבלת השופטת את טענת הרשות כי ההליך לא יכול היה להעניק לאמיל זכויות שלא היו לאביו ולדודו. עוד קובע השופט כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בזכויות הבעלות בקרקע. באשר לטענתו של אמיל לרכישת החלקות בדרך של חזקה נוגדת או החזקה ארוכת טווח, השופט קובע כי אמיל לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לטענה זו. הראיות אינן תומכות בטענת החזקה רציפה ובלעדית בחלקות שבמחלוקת לתקופה הנדרשת של 15 שנה. עוד מציינת השופטת כי היעדר כל פעולה מצד אמיל או משפחתו במשך שנים רבות, למרות היותם מודעים לבעלות החלקית על הקרקע, מכבידה על טענותיהם. השופט מתייחס גם לטענותיו של אמיל בדבר נטל ההוכחה והסתרת המסמכים לכאורה על ידי הרשות, ומוצא אותן בלתי משכנעות. הרשות הציגה ראיות מספיקות לביסוס טענותיה, ואילו אמיל לא עמד בנטל המוטל עליו להביא ראיות להפרכת תעודות הנפקדות וראיות אחרות שהציגה הרשות. לסיכום, השופט פוסק לטובת הרשות וקובע כי יש לרשום את הבעלות בחלקות שבמחלוקת על שמה. למרות תוצאה זו, השופט מחליט שלא לחייב את אמיל בהוצאות הרשות, וכל צד יישא בהוצאותיו.