עפ"ת 25991-10-22

תקציר

בבחינת התיק, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטתו המקורית של בית משפט קמא ואת גזר דינו. המערערים ערערו על הרשעתם שלא בפניהם, וטענו כי מעולם לא קיבלו את הזימון. עם זאת, בית המשפט ציין כי מאישור המסירה עולה כי הושארה הודעה בכתובת המערערת כאשר איש לא היה בביתה, והורה להם לאסוף את הדואר מסניף הדואר. המערערים לא אספו את הזימון ולא השיבו להודעה, ובית המשפט הגיע למסקנה שלא הוכיחו סיבה מספקת להיעדרותם. העיקרון המשפטי לפי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבטל פסק דין אם אי-הופעה הייתה מוצדקת או כדי למנוע עיוות דין; עם זאת, המערערת לא עמדה בקריטריונים אלה. טענת המערערים כי ענישה חמורה מעידה על עיוות דין הופרכה, תוך הדגשת 15 הרשעותיהם הקודמות, המצדיקות את הקנס שהוטל. הטענות לגופו של עניין, לרבות תיאור העבירה והפרטים סביב הדו"ח, נקבעו כחסרות יסוד ממשי המצביע על עיוות דין. יתר על כן, היעדר תגובת התביעה לא מרמז על הסכמה ולא השפיע על ההחלטה, שכן נטל ההוכחה האולטימטיבי נותר על המערער, בו לא עמדו בדרישות. עוד הודגש בהחלטה, כי יש לבסס את הטענות בדבר אי קבלת הזימון בראיות כדי להימנע מפגיעה בעקרון חזקת הזימון. לפיכך, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.