ע"א 1835/11

תקציר

במקרה משפטי זה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לבקשתו של אדם לאפשר לבנו להשליך את גופתו לים לאחר מותו. המערער הגיש בעבר צוואה בה ביקש שגופתו לא תיקבר אלא תושאר למאכל בעלי חיים, דבר שהוגדר על ידי בית המשפט העליון כבלתי חוקי ומנוגד לתקנת הציבור ולכבוד האדם. ניסיונו להמשיך בכך באמצעות בית משפט השלום בתל אביב-יפו נדחה בשל סוגיות שיפוטיות. בשנת 2010 הוא הגיש תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי לחייב את בנו להשליך את גופתו לים, בטענה שונה מבקשותיו הקודמות מכיוון שלא נגרם נזק לאחרים או לסביבה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בנימוק שהנושא כבר טופל ונמצא מחוץ לסמכותו. הערעור העלה שתי שאלות עיקריות: האם לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות, והאם התביעה החדשה זהה במהותה לטענה הקודמת שנבחנה על ידי בית המשפט העליון. פסק הדין קבע כי בקשתו הנוכחית של המערער שונה במידה מספקת מקודמתה, שכן מדובר דווקא בהשלכת גופתו לים ולא בהשארתה ביבשה. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא מבטל את דחיית בית המשפט המחוזי ומעביר את התיק לדיון נוסף. החלטה זו הדגישה את הזכות להשמיע תביעה אלא אם כן הוכרעה קודם לכן באופן סופי, תוך הדגשת ההגינות הפרוצדורלית וההבחנות בפרקטיקות שאינן קבורה.