בש"א 10910/03

תקציר

עניינה של התביעה בסכסוך בין אלבר ציי רכב ואלבר שירותי מימון (המבקשים) לבין תבל תקשורת בינלאומית לישראל בע"מ (תבל), בנוגע להסכם לשירותי ליסינג רכב. תבל נקלעה לקשיים כלכליים ולא עמדה בתשלומים למבקשים במועד, דבר שהוביל להפרה יסודית של ההסכם. המבקשים ביקשו לתפוס את כלי הרכב ולהפעיל סעיף פיצוי מוסכם כללי המזכה אותם בשליש מדמי החוזה עבור יתרת תקופת החכירה. עם זאת, לאחר משא ומתן, חזרו בהם המבקשים מהודעת הביטול והמשיכו בהסכם. בהמשך הם תבעו 8,344,205 שקל, מתוכם 6,108,760 שקל לפי סעיף הפיצוי המוסכם. הנאמן שמונה לתבל סירב לאשר חלק זה של התביעה, בטענה כי הסעיף לא נועד לכסות את כל סוגי הנזקים וכי אין לו יחס סביר לנזק שנגרם בפועל. בנוסף, טענו הנאמן והכונס הרשמי כי המבקשים מנסים לקבל פיצוי כפול וכי הסעיף מפלה ובלתי סביר. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים להכרעה, ולא מצא מחלוקת עובדתית מהותית. בית המשפט קבע כי סעיף הפיצוי המוסכם אינו ישים במקרה זה, שכן הוא נועד להתייחס למצב ספציפי – אובדן הכנסה עתידית עם ביטול החוזה – שלא התרחש. בית המשפט פירש את הסעיף בכוונה, תוך התחשבות בהיגיון המסחרי ובתום הלב של הצדדים. נקבע כי הסעיף הוא ספציפי ולא כללי, המתייחס לסוג מסוים של הפרה, ולמבקשים לא נגרמו נזקים נוספים מעבר לאיחור בתשלומים. זאת ועוד, בית המשפט הפעיל את סמכותו לפי סעיף 15 לחוק החוזים וצמצם את הפיצוי המוסכם, שכן הוא מופרז וחסר קשר סביר לנזק שניתן היה לצפות. המבקשים היו זכאים רק לפיצוי הקבוע בסעיף הספציפי בגין פיגור בתשלום. בית המשפט גם מתח ביקורת על ניסיונם של המבקשים לנפח את נזקיהם ופסק כי יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה הדגישה את תפקידו של תום הלב ואת אופיו האמיתי של הסכסוך בפרשנות סעיפים חוזיים בהליכי חדלות פירעון.