ת"א 41362-05-16

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבעים מחמת התיישנות. בתביעה, שהוגשה למעלה מעשור לאחר שקמה עילת התביעה, נטען כי מעשיהם הרשלניים ומצגי השווא של הנתבעים מנעו מהתובע לממש את תוכניותיהם לחלקת קרקע באשדוד. השופט מצא כי עילת התביעה נגד העירייה והוועדה המקומית נובעת מדף מידע תכנוני שהוצא בשנת 2005, ועילת התביעה נגד הנתבע השני מקורה בהסכם מכר מקרקעין שנחתם בשנת 2006. מאחר ששני אלה מוגבלים בזמן על פי חוק ההתיישנות, השופט לא היה צריך להתעמק בטיעוני הסף האחרים שהציגו הנתבעים. השופטת בחנה בהרחבה את התנאים בהם ניתן לעכב את תקופת ההתיישנות, ובסופו של דבר מצאה כי ידיעת התובעים על הסוגיות בתוכניות הקרקע שלהם קדמה לגילוין הרשמי. השופט הגיע למסקנה כי אדם סביר במעמדו של התובע היה יודע על הבעיות ומגיש תביעה מוקדם יותר. בנוסף, דחתה השופטת את טענות התובע כי הנזק התגבש רק לאחרונה או שמדובר בעוולה מתמשכת, ובמקום זאת קבעה כי הנזק היה מהותי כבר בשנת 2008 וכי מדובר במעשה ספציפי שאינו מתמשך. בסופו של דבר הורה השופט לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל, וסגר את התיק.