בג"צ 2337/21

תקציר

העתירה קוראת תיגר על הליך החקיקה של תיקון חוק העצמאים (צד"ל), בטענה כי הוא נגוע בפגמים שונים. בית המשפט מכיר בפגמים המהותיים שנפלו בהליך, אך בסופו של דבר דוחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, טענות המבוססות על חוקי תעמולת בחירות אינן משכנעות שכן הן אינן מצדיקות תיקון של צד"ל. שנית, בעוד שהעתירה מעלה טענות מוצדקות בדבר חריגות מכללי המשפט המינהלי והיעדר התייעצות בעת ניסוח הצעת החוק, פגמים אלה אינם יורדים לשורשו של הליך החקיקה. הדין המהותי והביקורת השיפוטית נפרדים, והתערבותו של בית המשפט בשלבי חקיקה מנהליים מוגבלת בשל הפרדת הרשויות וכיבוד הליך החקיקה. העותרת אינה מוכיחה כי פגמים אלה פגעו קשות בעקרונות החקיקה הדמוקרטית, מה גם שהליך החקיקה עצמו עשוי לרפא פגמים אלה. ההיבט השלישי נוגע לפגמים בהליך החקיקה, ובפרט הוספת "נושא חדש" להצעת החוק לאחר קריאה ראשונה ללא שלוש הקריאות הנדרשות. בעוד שברור כי הוספת תגי קרב וסיוע לקורונה אינם מהווים סוגיה אחת, בית המשפט מציין כי הליך החקיקה, לרבות עבודת הוועדה הרלוונטית, נתן מענה מספק לפגם זה. יתר על כן, חלוקת המענקים במסגרת התיקון הופכת את העתירה לתיאורטית, שכן מדובר כיום ב"מעשה נעשה". בית המשפט מדגיש כי אסור שנסיבות כאלה יישנו בשל התפיסה השלילית של הליך החקיקה וזמינותם של מנגנונים למניעתן. השופט גרוסקופף, בהסכמתו, מתאר את הליך החקיקה כ"מעשה חקיקה שאין לעשותו" בשל החריגה מהנושא, אך מסכים לדחות את העתירה מאחר שהחקיקה כבר נחקקה והמענקים חולקו. ההחלטה מחזקת את המגבלה על התערבות שיפוטית בהליכי חקיקה ומדגישה את חשיבותה של חקיקה טהורה, תוך השארת פתרון כמה שאלות מורכבות ליום אחר.