עע"מ 11137/04

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעניין מחלוקתה של המערערת בנוגע לחישובי ארנונה למבנים לגידול חזירים. המערער טען כי הסכם בעל פה עם ראש המועצה משנת 1993 שינה את שיטת חישוב המס והעניק לו הפחתת מס. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל תיעוד להסכם כזה והדגיש כי כל הסכם לכאורה סותר את שיטות חישוב המס הסטטוטוריות ואת מדיניות חישוב הברוטו שנקבעה של המועצה. ממצאיו של בית משפט קמא הצביעו על כך שבהודעות הארנונה מהשנים 1992 ו-1993 כבר נעשה שימוש בשיטת החישוב ברוטו, החלה הן על מבני מגורים והן על מבנים שאינם למגורים כמו אלה ששימשו את המערערת. טענת המערערת נחלשה עוד יותר נוכח היעדר ראיות להסכם מאושר המתיר חריגה מנוהלי המס המחייבים. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי הוראות ההקפאה בחוק מיסוי ארנונה לא התקיימו כדי להנציח טעויות או למנוע תיקונים בחישובי המס אם השומות הקודמות היו שגויות או מופחתות בטעות. היעדר טענה מהותית של המערער כנגד שיטת החישוב הגולמי לא הצדיק התערבות. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את הקביעה כי העירייה הטילה בצדק מיסים על סמך חישובים ברוטו. המערער חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, כאשר השופטים א' ברק וא' חיות הסכימו עם פסק דינו של השופט ריבלין.