ע"א 56035-02-20

תקציר

בית המשפט קיבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. השופטת פתחה בהכרה בזכויות המתנגשות העומדות על הפרק במקרים של לשון הרע, הכרוכות באיזון העדין בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, המעוגנות שתיהן בערך החוקתי של כבוד האדם. הזכות לשם טוב, אף שהיא מגשימה את האינטרס האישי, משרתת גם את האינטרס הציבורי, ואילו חופש הביטוי הוא מרכזי בדמוקרטיה, המגשים אינטרסים אישיים וחברתיים כאחד. השופט מצא כי הפרסום המדובר, שהציג את תמונתו האמיתית של המערער לצד הכיתובים "סבא פוגרום" ו"מזג העיר", מהווה לשון הרע, שכן הוא עלול להשפיל את המערער בעיני הציבור ולבזות אותו. המונח "פוגרום" בהקשר זה נמצא חריף במיוחד וקרוב במשמעותו לאנטישמיות ולגזענות. לפיכך, אופייה הסאטירי של התוכנית לא פטר את המשיב מאחריות לפרסום תכנים מכפישים. לאחר מכן פנה השופט לשאלה האם ההגנות לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע חלות במקרה זה. נמצא כי המשיב לא הצליח לבסס הגנת אמת וכי מעמדו של המערער כאיש ציבור אינו מחסן אותו מביקורת במקרה זה. יתר על כן, השופט לא ראה בפרסום ביקורת או הבעת דעה אלא הצגה של "אמירת אמת". באשר לנזק, ציינה השופטת כי הסכום הנתבע גבוה ואינו מידתי ביחס לנזק שנגרם בפועל. המערער לא פירט מדוע נבחר סכום זה, והשופט לא שוכנע כי הייתה כוונה לפגוע. לפיכך, נקבע פיצוי סטטוטורי על 50,000 ₪, בצירוף שכר טרחה והוצאות בסך 20,000 ₪. עוד הורה השופט להחזיר את ערבות המשיב ולשלוח את פסק הדין לשני הצדדים.