ע"פ 6380/98

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו הורשע המערער בהריגה, נהיגה בשכרות ואי מילוי חובות בתאונת דרכים שתוצאתה הריגה. המערער, המיוצג על ידי עו"ד א. חרל"פ, הורשע לאחר שגרם למותו של חבר בתאונת דרכים בעת שנהג תחת השפעה. למרות שטען כי איבד את הכרתו עקב התקף אפילפטי, דחה בית משפט קמא את הגנתו, שכן טענתו נעדרה ראיות אובייקטיביות וסותרת עדויות וראיות אחרות, לרבות היעדר סימני בלימה. בנוסף, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של עד תביעה על פני זו של סנגורו של המערער, שנמצאה בלתי אמינה. במהלך הערעור ניסה בא כוחו של המערער לערער על הממצאים בדבר שכרותו והטיל ספק במהימנותו של מומחה התביעה, אך ללא הצלחה. בית המשפט אישר את הפסיקה הראשונית, תוך שהוא מצטט את החזקה המשפטית כי כניסה מרצון למצב של שכרות משמעה אחריות פלילית אם מתרחשת עבירה. באשר לגזר הדין, ביקש הערעור להקל בעונשו גם בשל מצוקותיו האישיות של המערער, לרבות ההפסד ותנאיו, אך נדחה. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההרתעה מפני נהיגה בשכרות למרות ההכרה בנסיבותיו הקשות של המערער. 30 חודשי המאסר שנגזרו עליו הוגדרו כמתאימים במסגרת פרקטיקות הענישה של בתי המשפט. בסופו של דבר, הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה בהסכמת כל השופטים, ובכך חיזק את החלטתה המקורית של השופטת ד' ביניש.