ת"א 74719-12-20

תקציר

עיריית ירושלים תבעה את הבעלים הרשום של ארבעה נכסים, הנתבעת 1, ובנה, הנתבע 2, בגין אי תשלום ארנונה. הנתבעים טענו כי הנכסים הושכרו לנתבעת שלישית, אן מארי, שהייתה אזרחית ארה"ב. עם זאת, העירייה טענה כי אן מארי לא הייתה קיימת וסיפקה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתה. בית המשפט הסכים עם העירייה, וקיבל את טענתה כי על הנתבעים מוטל נטל ההוכחה להוכיח את קיומה של אן מארי, דבר שלא עשו. בנוסף, מצא בית המשפט כי נאשם 1 היה המחזיק בנכסים והאחראי לתשלום הארנונה. טענותיהם השונות של הנתבעים, לרבות התנגדויות הנוגעות לבעלות והחזקה, חיוב רטרואקטיבי, תום לב והתיישנות, נדחו כולן. לחילופין, טענו הנתבעים כי התנגדות שהגישה הנתבעת 1 בשנת 2016 צריכה להביא לדחיית התביעה, אך בית המשפט לא הסכים. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת העירייה, והורה לנתבעים לשלם 275,215.68 ₪ חובות ארנונה, בצירוף ריבית והוצאות, בתוך שלושים יום.