רע"פ 21/19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. הבקשה לא העלתה סוגיות רחבות בעלות חשיבות ציבורית או כללית מעבר לאינטרסים הפרטיים של המבקשים, אלא רק חזרה על טענות שהועלו בעבר ונדחו. יתר על כן, אין מדובר במקרה חריג של עוול מהותי או עיוות דין. החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת היטב והגיבה כראוי לטענות המבקשים. גם טענת המבקשים בדבר אכיפה בררנית נדחתה, שכן היה הבדל מהותי בין רכושם לבין נכס דומה אליו התייחסו. הפרש זה התבסס על תכנית 5246א', אשר ייעדה את מקרקעי המבקשים ל"קבורה רוויה" וחייבה את המבקשים לקבל היתר בניה. כן צוינו ידיעתם של המבקשים על דרישה זו והחלטתם לבנות ללא דרישה זו, לצד המשך הפרתם של צווים שיפוטיים. עוד מצא בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקשים – קנס – היה הולם ולא חמור יתר על המידה. לבסוף בוטל עיכוב ביצוע צו ההריסה.