ת"פ 14490-10-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **פסק דין: מדינת ישראל נ' היאב לקיעאן (ת"פ 14490-10-19)** **בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת, סגנית הנשיא ענת חולתא)** **תאריך:** 11 במאי 2022 (י' אייר תשפ"ב) **רקע ומהות העבירה:** הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירת ניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם, לאחר שנכשל שלוש פעמים בבחינת התיאוריה לקבלת רישיון נהיגה, סיכם עם אדם שזהותו אינה ידועה כי אדם אחר ייבחן במקומו תמורת 2,000 ₪. אותו אדם הגיע למקום המבחן, הציג עצמו כנאשם, אך עקב חשדות של הפקידה בנוגע לזהותו, הוזעקה משטרה, והאדם עזב את המקום. מעשה המרמה לא הושלם עקב חשיפתו. **התסקיר ושירות המבחן:** לאחר הרשעת הנאשם, לבקשת ההגנה, נתבקש תסקיר לעונש. שירות המבחן ציין כי הנאשם בן 23, ללא עבר פלילי, מתגורר עם משפחתו ועובד כספק בחברת משקאות מזה 4 שנים. הוא בעל 12 שנות לימוד ולימודים מקצועיים בתחום המחשבים. הנאשם הודה במעשה, הביע חרטה, ומסר כי הרקע למעשה היה תחושת נחיתות ביחס לחבריו שהוציאו רישיון וכן תחושת תלות. הוא הצליח לעבור את מבחן התיאוריה ולקבל רישיון נהיגה באוקטובר 2021. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר נורמטיבי, המגיע ממשפחה נורמטיבית, וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע. **המלצת שירות המבחן:** בסוגיית העונש, המליץ שירות המבחן על **ביטול הרשעת הנאשם**, תוך הטלת צו מבחן מעקבי למשך שנה ו-200 שעות של"צ (שירות לזולת). שירות המבחן סבר כי מאסר בעבודות שירות עלול לפגוע בנאשם, לקטוע את רצף תעסוקתו, ולהוביל להתדרדרות במצבו הרגשי. לדידו, הליך טיפולי יהווה עונש חינוכי ויצמצם סיכויי הישנות. **טיעוני הצדדים לעונש:** * **המאשימה:** עמדה על חומרת העבירה, הפגיעה בערכים מוגנים (שלום וביטחון משתמשי הדרך), אופי התופעה (קל לביצוע, קשה לחשיפה, נפוצה). ציינה כי הנאשם תכנן את המעשה והזמין אותו. לטענתה, מתחם הענישה ההולם הוא בין 4 ל-12 חודשי מאסר בפועל. המאשימה התנגדה לביטול ההרשעה, וטענה כי יש להביע מסר חברתי ולהדגיש את האפקט הציבורי של הרשעה. דרשה הטלת מאסר, לפחות בדרך של עבודות שירות. * **ההגנה:** ציינה כי על הנאשם הוטלה "ענישה מנהלית" בדמות מניעת רישיון נהיגה למשך 3 שנים. הנאשם כבר מחזיק ברישיון נהיגה תקף (מאוקטובר 2021). טענה כי מתחם הענישה יכול להתחיל מענישה צופה פני עתיד. תמכה בהמלצת שירות המבחן לביטול הרשעה, תוך הדגשת היותו של הנאשם צעיר, בתחילת דרכו, והפגיעה הצפויה מהרשעה בהתפתחותו. **דיון והכרעה – ביטול ההרשעה:** בית המשפט בחן את סוגיית ביטול ההרשעה, תוך התבססות על הלכות מושרשות: 1. **הכלל והחריג:** הכלל הוא הרשעה בכל מקרה בו הוכח ביצוע עבירה. החריג (הימנעות מהרשעה) יופעל במקרים נדירים בלבד. 2. **מבחן כתב (ע"פ 2083/96):** להימנעות מהרשעה נדרשים שני תנאים מצטברים: * **פגיעה חמורה בשיקום:** ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. * **נסיבות המקרה:** סוג העבירה ונסיבותיה המיוחדות מאפשרות לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי הענישה האחרים. 3. **מבחן ציפורה (ע"פ 8528/12):** יש לבחון תחילה את סוג העבירה וטיבה, ורק אז את השפעת ההרשעה על שיקום הנאשם. **יישום הדין על המקרה:** * **מהות העבירה:** בית המשפט ציין כי עבירת מרמה, בפרט כלפי רשויות, אינה מתבטלת בקלות. הוא התייחס להלכה שנקבעה בעניין קיזר (עפ"ג 27326-12-21), שם בית המשפט המחוזי התערב בהחלטת השלום והורה על ביטול הרשעה בעבירת מרמה שהושלמה (תלונת שווא לחברת ביטוח). * **"מקבילית הכוחות":** בית המשפט השתמש במודל "מקבילית הכוחות" שנקבע בעניין קיזר: ככל שהפגיעה בערכים המוגנים גבוהה יותר, כך נדרשים נימוקים אישיים משמעותיים יותר מצד הנאשם. ככל שהפגיעה פחותה, קל יותר להוכיח כי הפגיעה מההרשעה אינה מידתית. * **חלקו של הנאשם ונסיבותיו:** בית המשפט הדגיש כי יש לבחון קונקרטית את חלקו של הנאשם, האם זו מעידה חד-פעמית, התנהגותו לאחר האירוע, נטילת אחריות וחרטה. * **השוואה לעניין קיזר:** בית המשפט השווה את המקרה לעניין קיזר, תוך שהוא מציין כי במקרה הנוכחי, **מעשה המרמה לא הושלם** (בניגוד לעניין קיזר בו נפתחה חקירה). אף על פי כן, בית המשפט ציין כי במקרה הנוכחי, **המעשה לא הושלם לא בשל מעשי הנאשם אלא עקב חשיפתו**, מה שהופך את המקרה לחמור יותר בעניין זה מבחינת מידת היוזמה. עם זאת, הדגיש כי גם כאן **לא נגרם נזק בפועל**, ובפוטנציאל הנזק, הנאשם כיום מחזיק ברישיון נהיגה כדין. * **נזק קונקרטי והתחשבות בפרט:** בית המשפט ציטט את עניין קיזר בנוגע להתחשבות בנתונים אישיים, סביבה, קהילה ותרבות המשפיעים על יכולת התקדמותו של אדם. * **נסיבות הנאשם הספציפי:** בית המשפט הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם (23), היותו בראשית דרכו, היעדר עבר פלילי, הרקע הנורמטיבי, תפקודו בכל מישורי חייו, והחשש שהרשעה תפגע בהתפתחותו האישית והחברתית. הוא הדגיש את תהליך הפקת הלקחים המשמעותי והאותנטי שביצע הנאשם. **סוף דבר וסנקציות:** לאחר ששקל את מכלול השיקולים, ועל דרך "מקבילית הכוחות", מצא בית המשפט כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות מתן משקל רב לנסיבותיו האישיות של הנאשם, סיכויי שיקומו, והרצון לעודד אותו להמשיך בדרכו הנורמטיבית. **הוחלט על:** * **ביטול הרשעת הנאשם.** * **הטלת 200 שעות של"צ** (בתוכנית שתוגש לבית המשפט עד ליום 25.5.22). * **צו מבחן למשך 12 חודשים.** הובהר לנאשם, באמצעות בא כוחו, כי אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן או אי ביצוע עבודות השל"צ עלול להוביל להפקעת הצווים והטלת עונש אחר. **ניתוח משפטי וחידושים:** 1. **אבחנה מקרקעי מרמה קלאסיים:** פסק הדין מדגים גישה גמישה יותר של בתי המשפט בנוגע להרשעה בעבירות מרמה, במיוחד כאשר אין נזק בפועל, והעבירה לא הושלמה. הדבר מתבטא בשימוש ב"מקבילית הכוחות" ככלי מנחה, המאפשר איזון בין חומרת העבירה לבין הפגיעה הפוטנציאלית בשיקום הנאשם. 2. **הבחנה בין חומרת העבירה לבין חומרת הפגיעה בשיקום:** בית המשפט אינו מסתפק בהגדרת העבירה כ"מרמה", אלא בוחן את נסיבותיה הקונקרטיות – האם הושלמה, האם נגרם נזק, מידת יוזמת הנאשם. בכך, הוא נותן ביטוי להבחנה המופיעה בהלכות עליונות בין עצם ביצוע העבירה לבין ההשפעה הפרטנית של ההרשעה על הנאשם. 3. **הדגשת הפגיעה בנאשם צעיר:** בית המשפט נתן משקל משמעותי לגילו הצעיר של הנאשם, העובדה שהוא בראשית דרכו, והפוטנציאל לפגיעה בהתפתחותו ושיקומו. גישה זו מבטאת מגמה רחבה יותר בפסיקה, המתחשבת בבגירים צעירים ובקטינים במידה מיוחדת, מתוך הבנה שהשלכות ענישה בגיל צעיר עשויות להיות הרסניות יותר. 4. **איזון בין שיקולי הרתעה פרטנית וכללית לבין שיקולי שיקום:** המאשימה הדגישה את הצורך בהרתעה ציבורית ובהבעת עמדת החברה. בית המשפט, מצדו, שקל את ההרתעה שהושגה באמצעות ההליך המשפטי עצמו, את החרטה והלמידה שהפגין הנאשם, ואת הצורך באיזון עם שיקולי השיקום. ההחלטה לביטול הרשעה, תוך הטלת של"צ וצו מבחן, מהווה ניסיון לאזן בין מטרות אלו. 5. **תפקידו של שירות המבחן:** ההמלצה החיובית והמפורטת של שירות המבחן לביטול הרשעה, תוך הצגת אלטרנטיבה טיפולית (של"צ וצו מבחן), היוותה גורם משמעותי בהחלטת בית המשפט. פסק הדין מדגיש את חשיבות חוות דעת שירות המבחן בבחינת שיקומו של הנאשם. 6. **אי-השלמת העבירה כגורם מרכזי:** העובדה שהעבירה לא הושלמה (אם כי לא בשל מעשי הנאשם) היוותה נקודת מוצא לדיון, והבחנה מהותית מעבירות מרמה שהושלמו. בכך, בית המשפט משתמש במידת ההשלמה של העבירה ככלי להערכת עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים. לסיכום, פסק הדין מדגים יישום גמיש של כללי ההרשעה, תוך איזון בין חומרת העבירה, מידת השלמתה, והשפעתה הפרטנית על נאשם צעיר, ללא עבר פלילי, המפגין חרטה ולמידה. הדבר מחזק את ההבנה כי בית המשפט אינו רואה בהרשעה אוטומטית בכל מקרה של ביצוע עבירה, אלא בוחן לעומק את מכלול הנסיבות והשלכותיהן.