רע"א 562/23

תקציר

השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטת הבוררות. הנימוקים להחלטה זו כפולים. ראשית, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות לערעור על החלטות בית המשפט הנוגעות לבוררות; היא אינה מעוררת שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים, ואין בה כדי למנוע עיוות דין חמור. שנית, לגופה של הבקשה אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. טענותיו של המבקש בניסיון לבסס טיעון על החלטה קודמת בעניין הסכם הרישיון לא היו משכנעות. בהחלטה הקודמת נאמר במפורש כי אין מקום להוציא צו חסימה ובחירתו של המבקש שלא להשתתף בהליך הבוררות אינה יכולה לשמש עילה לערעור. זאת ועוד, טענות המבקשים, לפיהן ניסו ליידע את הבוררים על הליכים מקבילים בישראל, לא נתמכו בפעולות קונקרטיות כלשהן לעיכוב הבוררות. ככלל, השופטת לא מצאה עילה להתנגד להכרה בפסק הבוררות ולאכיפתו ולכן דחתה את הבקשה. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.