בג"צ 3278/02

תקציר

פסק הדין דן בתנאי מעצרם של פלסטינים שנעצרו במהלך מבצע "חומת מגן" של צה"ל בשנת 2002. המעצרים בוצעו במתקנים זמניים, שלא היו ערוכים למעצרים רחבי היקף, דבר שהוביל להפרת סטנדרטים מינימליים של מעצר. העצירים הוחזקו בתנאי צפיפות, לעתים בחוץ, וללא גישה נאותה לצרכים בסיסיים. זאת כתוצאה ממספר המעצרים הגדול והבלתי צפוי, שצה"ל היה צריך לצפות מראש. למרות שהתנאים השתפרו עם הזמן, הם לא עמדו בדרישות המינימום שנקבעו במשפט הישראלי והבינלאומי. פסק הדין מבחין בין התנאים במתקנים זמניים, שלא היו מוצדקים, לבין התנאים במתקן עופר, שעמדו בדרישות המינימום אך נזקקו לשיפורים בשני תחומים עיקריים. ראשית, המחסור בשולחנות אוכל הוגדר כפגיעה בכבודם של העצורים, והצבא התבקש לשקול מחדש את הצבתם. שנית, על המשיבים להבטיח את זמינותם של ספרים, עיתונים ומשחקים עבור העצורים. בית המשפט הדגיש את הצורך בביקורות שוטפות במתקני הכליאה והציע למנות לשם כך ועדה מייעצת קבועה. פסק הדין מדגיש גם את האיזון בין חירות הפרט לבין צרכי הביטחון ומדגיש את חשיבות היחס האנושי והמכבד לעצורים. הוא מתייחס לחוקים ולאמנות שונים המסדירים את תנאי המעצר, ובהם הצו בדבר הפעלת מתקן כליאה ביהודה ושומרון, המשפט הבינלאומי המנהגי, אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככלל, בית המשפט קבע כי למרות שחל שיפור בתנאי הכליאה, יש צורך בשיפורים נוספים כדי לעמוד בסטנדרטים המינימליים של יחס אנושי.